הלידה היא מצב מסוכן, הליכה על גשר צר מאוד. כיצד ניתן להימנע ככל האפשר מסכנה? הרבנית ד"ר חנה קטן במאמר מעודד למגזין פנימה
רחל, שכה ייחלה לבנים, לא זכתה לגדל את בן זקוניה. הוא נולד כנראה בלידת עכוז – ולכן עוד לפני גמר הלידה ידעה המיילדת לומר "הנה זה לך בן" – ובעקבות לידה סבוכה זו היא החזירה את נשמתה לבורא.
אכן לידת עכוז מסוכנת לאם ולעובר, וטומנת בחובה סיכון לקרעים נרתיקיים, לפרע של כתפו או ראשו של העובר, למצוקה עוברית קשה או לנזקים עצביים הגורמים לנכות בגפיים העליונות. בשנים האחרונות מתפרסמים בספרות הרפואית יותר ויותר מחקרים המכוונים את המיילדוּת המודרנית להעדיף יילוד בניתוח קיסרי על פני נטילת הסיכונים שבלידה נרתיקית במקרים של לידת עכוז.
התמותה האימהית ירדה פלאים בעקבות המיילדוּת המודרנית, בעיקר בזכות נוהלי רחיצת הידיים והטיפול האנטיביוטי שהיום נראים מובנים מאליהם, וכן בעקבות שימוש מושכל במכווצי רחם המונעים המשך דימום. כמו כן הודות לעירויי דם בעת הצורך, ניטור עוברי באמצעות האולטראסונד, המאפשר מניעה של קטסטרופות כמו קרע בצלקת רחמית, אי-זיהוי של שליית פתח או שליה נעוצה, היפרדות שליה, מצג פתולוגי בלתי מאובחן, מוניטור רחמי המתעד את עוצמת ההתכווצויות הרחמיות ותדירותן, במטרה למנוע טטניה רחמית (התכווצויות רצופות וחזקות) ועוד.
ישראל מובילה
ישנן סיבות נוספות לתמותה אימהית בעקבות לידה, הכוללות תסחיף של מי שפיר (נדיר ביותר!), תסחיף ריאתי או דלקת עמוקה היוצרת קריש בגפיים התחתונות, בעיקר במצבים של טרומבופיליה (חסר בגורמי קרישה מסוימים), דמם רחמי בלתי מבוקר ועוד. ישנם סיבוכים אימהיים הקשורים לביצוע הניתוח הקיסרי, כגון סיבוכי הרדמה, דמם מכלי דם רחמיים או פגיעה באיברי האגן והבטן, וכן זיהומים רחמיים או אגניים או זיהומים הקשורים לדרכי השתן או הנשימה שעלולים להתלוות לתהליך.
גיל מתקדם של האישה מהווה גורם משמעותי ביותר בנושא זה, דבר שמתחדד היום לאור המודרניזציה, הנישואין המאוחרים והנשים המבוגרות מאוד (מעל גיל חמישים) שיולדות באמצעות תרומת ביצית. בקצב הזה לא ירחק היום שבו נראה אלפי יולדות ביחידות לטיפול נמרץ לב, חס ושלום.
התמותה האימהית במדינתנו היא מהנמוכות בעולם, והיא זניחה לחלוטין כשלוקחים בחשבון למשל את הסיכון בחצייה יומיומית של הכביש – סיכון שהוא בכמה וכמה רמות גבוה מהסיכון שבלידה. חלק משגרת חיינו כוללת סיכונים סבירים שאנו דשים אותם בעקבינו, שסכנתם משמעותית הרבה יותר מאשר סיבוכי לידה.
דרך אגב, רק במאה השנים האחרונות הניתוח הקיסרי הפך להיות אלטרנטיבה סבירה ללידה רגילה. במשך כל הדורות ניתוח קיסרי היה אופציה רק להצלת עובר שאמו נפטרה בלידה, שאז היו חותכים את בטנה כדי להציל את הוולד. אבל ניתוח כזה באשה חיה לא היה נגמר בשלום, והאם הייתה מתה כתוצאה מהניתוח, מהדימום ומהזיהום במאה אחוז של המקרים. לכן היו שתמהו על המשנה שמדברת בדיני ירושה ובעוד מקומות על "יוצא דופן והבא אחריו" – איך ייתכן שייוולד אח צעיר ל"יוצא דופן", שהרי לא היה שום סיכוי בעולם העתיק לכך שהאם תשרוד ניתוח קיסרי! ייתכן שזהו היפותטי, כמו דוגמאות הלכתיות אחרות שחז"ל דנים בהן למרות שאין מדובר במקרה מציאותי, או שבזמנם היו לאבותינו שיטות שבעזרתן הצליחו לשמור אישה בחיים לאחר ניתוח מסוג זה, והשיטות הללו אבדו עם השנים.
שגמלני כל טוב
יש התמהים על כך שעד היום נשים מברכות ברכת הגומל אחרי לידה, למרות הסיכון המזערי. אולם אין מקום לתמיהה זו. אין שום ספק שהלידה היא מצב מסוכן, הליכה על גשר צר מאוד, למרות שברוך ד' אנחנו חיים בדור מתקדם רפואית וטכנולוגית, כך שהסיכון להיהרג מנפילה מהגשר הזה קטן מאוד. אולם בכל מקרה מדובר במצב שיש עמו סכנה אמיתית. הבאת החיים לעולם כרוכה בסכנת חיים, וזה לעומת זה עשה אלוקים. כך גם לדעת רוב הפוסקים מברכים הגומל על טיסה במטוס, בוודאי כאשר טסים מעל הים, למרות שהיום הסיכון בטיסה כזו קטן יותר מאשר הסיכון לתאונת דרכים, ד' ישמור, בכביש בין-עירוני בארץ. הסיבה זהה: זהו מצב מסכן חיים, האדם תלוי בין השמים לבין הארץ, ולכן כאשר מסיימים את המסע הזה בשלום יש לברך הגומל גם אם ב"ה רוב הטיסות ככולן מסתיימות בשלום. ואיחוליי לנשים היקרות, שכל מסעי החיים יהיו בנחת ובשלום ומתוך בריאות שלמה.