לאהוב את הגוף זה להקשיב למסר המשודר מכל תא ותא בגופנו, ולדייק מה נכון לנו. חשוב שנתאהב בגוף המיוחד לנו , שנתפעל מהזכות לחוות ולהיות מי שאנחנו. השיער שלנו מספר סיפור. אולי זו הסיבה שכיסוי הראש כל כך מאתגר אותנו. הרצון לביטוי אישי באמצעות השיער נוכח יותר בדורו של משיח. עם הגיל, השיער פחות מאיר לנו פנים. בגיל המעבר, נשים רבות מתלוננות על התקרחות. הסיבה היא ירידה באסטרוגן ויחס טסטוסטרון-אסטרוגן גבוה.
הביטוי הרפואי להתקרחות הוא אלופסיה. משמעות המילה היא זאב ביוונית. הזאב מנשיר את שערותיו פעמיים בשנה בצורה מסונכרנת, ועל שם זה פעולת נשירת שיער נקראת אלופסיה. זה מצב טבעי, לא מחלה.
חשוב לדעת שעם הגיל ישנה רגרסיה בכל שערות הגוף. השיער מזדקן אתנו, כך גם צפיפות ועובי השיער. באופן כללי, ישנה מחזוריות בתחלופת השיער. ישנם שלושה שלבים: שלב האנגן – בביופסיות ניתן לראות שתשעים אחוז מהשערות נמצאים בשלב הזה. שלב הצמיחה נע בין שלוש עד שש שנים. שלב הטלוגן – זקיק השערה עולה מעלה והצמיחה נעצרת. זה נמשך כשלושה חודשים. אחרי הלידה השערות בצורה מסונכרנת נכנסות לשלב הטלוגן. הנשירה תופיע שלושה חודשים לאחר הלידה. אחרי הנשירה, ישנו אזור בו תאי הגזע של זקיק השערה נודדים למעלה ומתחילה גדילת שיער חדשה. שלב הקלוגן – בו הזקיק הריק מתארך. האנגן (שלב הצמיחה) מתקצר עם השנים, ואילו שלב הטלוגן (עצירת צמיחה) הוא קבוע. עם הגיל כמות השיער יורדת, בלי קשר להופעת שאר תסמיני גיל המעבר. גם העובי והצפיפות של השיער הם תלויי גיל. בגיל המעבר קיימת תופעה אופיינית של הידללות השיער בקרקפת הקדמית. בבדיקה בדרמטוסקופ בעזרת אור מקוטב וזכוכית מגדלת נראה האפידרמיס (השכבה החיצונית של העור) של הקרקפת שקוף, כי זקיק השיער נהייה יותר ויותר קטן, ובכל יחידה של זקיקים יש גם פחות זקיקים באופן מספרי.
האסטרוגנים חשובים לגידול השיער. בהריון השיער שופע, ואילו בתקופת משכב הלידה ,כשישנה ירידה באסטרוגן, השיער נושר. גם בתקופת הפסקה בנטילת גלולות ישנה נשירת שיער. וכמובן- שהתופעה מקצינה עם הכניסה לגיל המעבר.
כיצד מטפלים בנשירת שיער?