
בפרשה שלנו חוגג משה יום הולדתו ה-120 ,בו הוא גם מגיע אל סוף ימיו. . ואמנם הוא בן מאה ועשרים שנה, אבל הוא נשאר צעיר בגופו וברוחו. וכך כותבת התורה- 'לא כהתה עינו ולא נס לחו', העיניים שמרו על חדות ראייתם, בבהירות מופלאה:, וגופו היה מוצק וגמיש.
עם עליית תוחלת החיים בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט , ובזכות הרפואה המודרנית, אנחנו זוכים לראות אנשים זקנים עם תפקוד מיטבי.
דבר זה בולט אצל תלמידי חכמים שמנהיגים את הדור ופעילים יום ולילה עד גיל מופלג מאוד, אבל גם מנהיגים אחרים – נשיא ארה"ב מתקרב לגיל שמונים, וגם הנשיא שהוא הדיח ואולי עוד יחזור הוא בגיל הזה. ב-200 השנים האחרונות שילשנו את תוחלת החיים. בכל עשור מתווספים שנתיים של שנות חיים בממוצע, כך שבעתיד אדם בן 70 ייראה כמו אדם בן 60. וגם מתארכות גם שנות הזיקנה הבריאות.
רוברט באטלר היה פסיכיאטר אמריקאי, שהיה בין המייסדים והמבססים של מדע הגריאטריה. הוא גדל בצעירותו בבית עם הוריו ואחיו ועם סבו וסבתו האהובים והמזדקנים, כאשר כל בני המשפחה עשו הכל כדי להקל עליהם את שנות הזקנה ולסייע להם פיסית ורגשית, וליוו בדאגה ובאמפטיה את הירידה הטבעית בתפקוד שלהם עם הגיל. להפתעתו בזמן לימודי הרפואה, ובהמשך בעבודתו כרופא במוסדות רפואיים שונים, הוא גילה שהיחס המקובל כלפי זקנים הוא יחס מפלה, ולהפליה על רקע הזקנה הוא קרא 'גילנות' – הפלייה על רקע גיל.
הוא היה הראשון שהבדיל בין הזדקנות בריאה להזדקנות חולנית, וטען שאפשר להעביר חלק ניכר מהזקנים למסלול של הזדקנות בריאה אם שמים לב לצרכיהם, ואם מתאימים את אורח חייהם לגילם הכרונולוגי והפיסיולוגי. פרופ' מריאן רבינוביץ', ממייסדי הרפואה הגריאטרית בישראל, שעסק גם באומנות ובכתיבה וזכה להקים את ההוספיס הראשון לחולים סופניים בישראל, כתב בספרו 'גילו של אדם וזמנו האישי' שלאדם אין רק גיל אחד יש גיל כרונולוגי, גיל ביולוגי, גיל קוגניטיבי, גיל רגשי, גיל חברתי וגיל תפקודי, וקצב ההזדקנות של הגילאים האלו אינו אחיד. לעיתים יש דיסוננס בין הגילאים- כאשר הגיל הפיסיולוגי המתקדם אינו תואם את הגיל הקוגניטיבי הצעיר, וכך גם הפוך.
גריאטריה היא תחום התמחות העוסקת בבריאותם של אנשים זקנים. מעצם הגדרתו התחום הזה לא עוסק במחלה מסוימת או בתופעה רפואית ספציפית, אלא במכלול הבעיות הרפואיות הקיימות אצל אדם מזדקן. ההנחה היא, והיא גלויה לעיניים, שהזקנה היא כמין תסמונת – היא כוללת היבטים רבים של בעיה רפואית מרכזית אחת, והיא הזדקנות הגוף. כשאני למדתי גריאטריה, הגיל הממוצע במחלקה היה סביב גיל -80-70. היום מאושפזים אנשים בעשור העשירי ומעלה של חייהם.
כמו הקמטים שמקשטים את פנינו ומשקפים את ההבעות שעלו על פנינו תדיר בצעירותינו, כך השינויים בגוף האדם המבוגר תלויים במידה רבה באורח החיים שקדם לימי זקנותו .ספורטאים , למשל, נוטים לסבול במהלך חייהם המתבגרים מנזקים משמעותיים הנובעים באופן ישיר מהמאמצים הגופניים המוגזמים שהם עשו בחייהם, מפגיעות קטנות רבות שהם התעלמו מהם בשנות פעילותם הספורטיבית, ועליהם הם משלמים מחיר יקר.
דוגמה לכך- מוחמד עלי, קסיוס קליי, איש האגרוף החזק בעולם בשנות השבעים, הפך לדמנטי בגיל יחסית צעיר. הגורם לכך היה הצטברות של שטפי דם קטנים במוח שהצטברו במשך שנים של אגרוף מקצועי. אדם שהזניח את בריאותו בצעירותו, עלול לשלם על כך מחיר בזקנותו. יש את הנתונים התורשתיים שאינם בחיריים, אבל יש גם את הבחירה החופשית לאמץ אורח חיים בריא. כפי ששרה להקת כוורת- לכל דבר מחיר, לדל ולעשיר…