סבא וסבתא של שבת

מבלבלים את הילדות

מעבר לקו בוקע קול שמלטף את קרום הלב הסבתאי. היא מספרת בהתרגשות מבעבעת על קבלת השבת בגן, וכמובן שבראש שמחתה – תרתי משמע – תעמוד המטפחת של אמא, זאת שהיא בחרה, עם הזהב והפרחים. ומרוב מתיקותה אני מאיימת להפוך לסבתא בולענית, יש לי חולשה למתוק. היא שמחה לבטא את ההזדהות שלה עם אמא. כי כן – ילד זקוק לדמות לחיקוי.

והנה, צוותי החינוך לגיל הרך של 'נעמת' חושבים אחרת. אין יותר אבא ואמא של שבת, כי אם תורני שבת. במרחב המקודש של הגן, הכול אחד. תהיה "פינת מרפאה" או "פינת רופא ורופאה" במקום "פינת רופא ואחות".

הקביעה האחרונה ממש לא מחדדת כלום, לאור העובדה שבמציאות המתחדשת של ימינו, 70 אחוזים מהסטודנטים לרפואה הם נשים. בשנות לימודיי היינו כ-30 אחוזים בלבד. גם מספר הגברים שלומדים סיעוד עולה כל הזמן, גם בקרב אנ"ש, כך ש"פינת רופאה ואח" בהחלט תשקף את המציאות העכשווית.

ילדים זקוקים למגדלור

ילדים מבקשים מגדלור בוהק באור יקרות, תכול או ורוד, ולא פנס קטן שאורו האפור מהבהב קלות. בשיטת החינוך 'אייכה', שהתוודעתי אליה דרך הרבנית הפסיכולוגית רויטל שנור, ההורה נמשל למגדלור – יציב ומאיר. ילדים נמשכים לגודל ולאור, ומבקשים את ההכוונה של המגדלור במסעם אל חוף מבטחים. זאת הורות מיטיבה – להעביר מסרים ברורים, ליצור לילד נקודת הזדהות עם הוריו מולידיו במקום לבלבל אותו.

אבל הבלבול חוגג, לכל הכיוונים. מצד אחד רצון לטשטש טקסיות דתית, ומאידך – חגיגות ימי הולדת לכלבים, כי הזהות היהודית שלהם בוודאי חשובה…

הטקס קרוי "בארק מצווה" ("בארק" היא נביחה באנגלית). את המסיבה חוגגים בחוגים רפורמיים בארצות הברית לכלב המאושר שמלאו לו 13 חודשים, כשהוא חובש כיפה, נעטף בטלית ומוצג בפניו ספר תורה. חלק מטקסי בארק מצווה נערכים בבתי כנסת. יש שמזמינים לכלב עוגה מיוחדת מבשר בצורת עצם או מגן דוד. זוהי אכן התקדמות. טקס של חיזוק הזהות היהודית של הכלב. דבר נאה ומתכבד.

הדרת גברים

ועם כל הבלבול, הסולידריות הנשית הולכת ומתעצמת. הנה, במינסוטה שבארצות הברית הוקם לפני שנה הmodern well– – חללי עבודה עם עיצוב חמים, שרפרפים מכוסים בפרווה סינתטית וכורסאות נוחות, המהווים מרחבים בטוחים לנשים בלבד. הם פזורים כבר בכל רחבי המדינה, בהשארת קמפיין me too. במרחבים הללו מארגנות הנשים לעצמן הרצאות ושיעורי העשרה ויוגה, והם מהווים כתובת לחברה נשית תומכת, למניעת בדידות, למקומות שבהם אפשר לקבל השראה. החללים האלו מיועדים לנשים בלבד, ואכן יש כאן הדרת גברים. בעיריית ניו יורק מתנהלת חקירה של ועדת זכויות האדם בגין אפליה מגדרית נגד הגברים.

והנה זה קורה: בירושלים נפתחו כיתות נפרדות בבית ספר חילוני. הנחת היסוד של ההנהלה ושל ועד ההורים היא שלבנות ממש טוב ללמוד עם בנות – כך הישגיהן הלימודיים וצרכיהן הרגשיים ממוצים עד תום.

בנים ובנות כבקשתכם

ועדיין, יש מי שמעדיף בנים. מחקר חדש שבוצע במרכז הרפואי שיבא בתל השומר מצא שלשיטת ההפריה החוץ-גופית יש השפעה על קביעת מין העובר. בשיטת ההפריה החוץ-גופית IVF, שבה מתקיים ערבוב אקראי בין תאי הזרע לביצית, יהיו יותר בנים, כמו בטבע. אך בשיטת ICSI, שיטת הפריה פולשנית שבה מחדירים זרע בודד לביצית דרך מעטפת הביצית, עולה הסיכוי לבנות. מין העובר נקבע על ידי כרומוזום המין הנושא את תא הזרע שמפרה את הביצית. בהפריה טבעית, הסיכוי ליצירת עובר ממין זכר גבוה במקצת מהסיכוי ליצירת עובר ממין נקבה. במחקר נבדקו כמאה ביציות שהופרו בשתי השיטות.

ממצאי המחקר הנוכחי יכולים לסייע לזוגות המיועדים לעבור טיפולי הפריה חוץ-גופית לצורך קביעת מין היילוד, ולהגביר את הסיכוי להשגת עוברים מהמין המבוקש על ידי בחירה בין שתי שיטות ההפריה השונות.

המדרון הפמיניסטי החלקלק

היום אנחנו רותמים את הטכנולוגיות הכי מודרניות למטרת-על של יצירת חיים, וזה מה שמשך אותי כל כך למקצוע. אבל מתברר שיש בעולם הרחב מקומות שבהם הולכים אחורה ביחס לערך החיים.

במדינת וירג'יניה נעשה ניסיון להעביר הצעת חוק שתאפשר לרצוח תינוק גם לאחר שיצא מבטן אמו, אם האמא חוששת שחייו יסכנו את בריאותה הפיזית או הנפשית. זאת בהמשך לחוק הנוהג במדינה שמאפשר לבצע הפלות אף בסוף השליש השלישי של ההיריון, שזה בעצם fetocide, רצח עובר, במעטפת לשון מכובסת של הפלה. וכצפוי, בעולם שבו האני במרכז, הפמיניסטיות המקומיות תמכו בהעברת החוק, בטענה כי הריגת התינוק מתוך דאגה לבריאות האם איננה מעניינם של גברים, כי מדובר בגופה של האישה. זאת גם אם התינוק כבר נולד ושוכב לו בשקט בעריסה.

ואני תמהה למה נושא ההפלות הוא הנושא החם ביותר בדיון הציבורי בין שמרנים לליברלים בארצות הברית, ואצלנו – הס מלהזכיר. נאלם כל דיון ציבורי בנושא.

ילדים זה שמחת חיים

במחקר שבוצע בבית החולים הדסה הר הצופים, נבדקו גורמים שהשפיעו על שביעות רצונן של נשים מחייהן בגיל העמידה. נמצא שמספר הילדים היווה גורם מרכזי וראשון בשמחת החיים ובצליחה מיטבית של גיל המעבר, ביחס עולה לפי מספרם.

וכך גם בגיל הזהב. לפני כמה שנים פורסם שבשדה אליהו, קיבוץ מיוחד במינו, זוכים החברים לאריכות ימים מופלגת. מהו סוד הקסם? מתברר שהמקום המתאים ביותר להזדקן בו הוא הקיבוץ. הרשת המחבקת של קשרים בין-דוריים, כבוד ודאגה להורים, היא המיטיבה עם שנות השיבה.

מנוחה לחיי עולמים

ויש את השבת. גיסי, פרופסור רפאל קטן, ביצע לפני שנים מחקר רפואי בשיתוף עם פרופסור בלונדהיים ז"ל, והם מצאו שדווקא מנוחת הנפש שמעניקה השבת, היא היא המעניקה אריכות ימים. וזה היה עוד לפני עידן הרשת, שמחדד לנו היום את עומק אמיתת דבריהם. מסתבר אם כן שהשילוב המנצח ליצירת זהות איתנה ובריאות הגוף והנפש מגולמים בדמותם של קשר רב-דורי ובמנוחת השבת.

אז אל תנסו לבלבל אותנו. אנחנו רוצים גם סבא וסבתא של שבת.