אם הייתם פוגשים את חנה של תקופת טרום- קורונה, הייתם פוגשים אשה סהרורית שמתרוצצת כה וכה בין וועדה לישיבת צוות למרפאה להרצאה, אדישה לכל המתנות הממתינות לה בשדות המוריקות אל מול ביתה. משאירה אותם על 'הולד' לימים שעוד יגיעו, אז תוכל 'להתפנות' לבריאות הגוף. כל כך עסוקה היא בDOING שהיא שכחה את הBEING כל זה למרות שבכל הרצאה היא מקפידה להדגיש את חמשת ה'תפים' החשובים לבריאות- תפילה, תודעה תזונה, תנועה, ותנומה. נאה דורשת ולא ממש נאה מקיימת.
חנה זו עברה כברת דרך, תרתי משמע, באדיבות מיס קורונה.
אני חורשת את הנופים המרהיבים לעת בוקר חורפי באורה של מיס קורונה.
אני מטיילת בשדות הישוב – השמיים כחולים, שמש חורפית זורחת, השקדייה פורחת- על כל שדה נאה ונוף מרהיב אני מברכת בלב 'שככה לו בעולמו', נויו של עולם הוא אחד משבחיו הגדולים של ריבון העולם שזן אותנו בחֵן .
הנוי והאסתטיקה בפלחי העגבנייה האדומים הנחבאים בין פרוסות המלפפון הירקרקות מרחביים את הלב. ולפעמים אני בוחרת לטייל ליד השדות מוריקות הסמוכות לנוף איילון, אל מולי כביש 1 לכל ארכו ….
אני מודה בתפילה חרישית לעצים המצילים על דרכי, לניחוח הפרחים המנעימים עלי את ההליכה היומית, לנופים הפתוחים, לרוח של בוקר ולשמש שממתינה , ממאנת לצאת מנרתיקה, לפני שאסיים את הסיבוב. ומולי, קבוצת נשים רצות, וכל הטוב הזה נברא לי בין קורונה.
הבוקר, קמתי לבשורה שהשחירה את יומי ועצרה את נשימתי.
רצח נתעב של אסתר הורגן הי"ד אמא לשישה ילדים .
ואני רואה אל מול עיני את פני המלאך של אורי אנסבכר הי"ד, של הלל אריאל הי"ד, ושל כל הנשים הנפלאות שפתיל חייהן נגדע ברגע, על ידי הרוע בהתגלמותו. וההליכה שלי האיטה את קצבה. בקשה להתבונן. להרכין ראש.
אנחנו נמשיך לרוץ. נדהר קדימה במסלול הריצה שמובילה לקרונו של משיח צדקנו.
עוד נשמה טהורה, אם ברוכה, נקטפה בדמי ימיה, הישר אל מתחת לכסא הכבוד.
מקרבת היא את יום גאולתנו.
הנה הוא בא.