admin
למה הילדים התקשו להירדם. כשסיימתי את ההתמחות והחיים התחילו להתנרמל, החלטתי שהגיע הזמן לחזור לקרוא ספרים. בעלי הציע לי להתחיל עם ספרו של יונה עמנואל על סיפור אירועי משפחתו בשואה, 'יסופר לדור'. זהו ספר מיוחד שכתוב בצורה מרגשת, אך הנחתי אותו לאחר עלעול קצר. קשה לי להתמודד עם סיפורי שואה. אני מרגישה שצריך שכפ"ץ לנפש כדי להתמודד עם רוע אנושי כזה.
את רותי ואודי פוגל וילדיהם המתוקים הכרנו בנצרים. הם היו שכנים שלנו, וילדינו היו יחד בקייטנות באותו קיץ ארור של הגירוש. לאחר הרצח המתועב של רותי ואודי ושלושת ילדיהם באיתמר, הייתה תקופה ארוכה שבה חלק מילדינו לא ישנו טוב בלילה. התברר שהם ראו קטע קטן מסרטוני הטבח וזה נחקק בנפשם ובחלומותיהם. זמן ארוך העבר עד שהם יצאו מזה. והנה, בשבוע שעבר שוב נחשפנו לסרטונים מסמרי שיער מחטיפת התצפיתניות, ובהם רוע שאין לתאר, ואין הנפש האנושית יכולה להכיל. לדעתי, צריך לייצר שכפ"צים לנפש לפני שחושפים אותנו לחומרים הללו.
קסמים קוסמיים. רבות דובר לאחרונה על השכפ"צים של החיילים שלנו ועל הניסים שמלווים אותם. המילה שכפ"ץ היא ראשי התיבות של שכבת פיצוץ. הכוונה היא לחומר מוצק שגורם לכך שאם קליע או רסיס יפגעו בו, הם יתפוצצו עליו בלי לגרום נזק לאדם עצמו. וזה עובד ברוך ה'. לפני כמה שבועות נפצע בן של אחת מאחיותיי באורח קל יחסית, אחרי שקליע של צלף פגע בו ישירות. הקליע פגש את האפוד הקרמי שלו, שהוא שכפ"ץ משוכלל, ולא חדר אותו אלא נשבר לחלקים רבים. אין ספק שיד עלומה, בוודאי ידו של אליהו הנביא, הדפה את הקליע בדיוק לנקודה שבה פגע והצילה את חייו. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה בדרך הטבע בלי השכפ"ץ, עם פגיעה ישירה כזאת של קליע במרכז הגוף.
שכבת האטמוספירה היא גם סוג של שכפ"ץ. היא מקיפה את כדור הארץ בגובה של כמה מאות קילומטרים, ומגינה עלינו מפני להט השמש והקרינה הקוסמית. היא גם מגינה מפיצוץ של סלעים וחלקי כוכבים שמסתובבים בחלל ועלולים ליפול עלינו. רק לפני כמה ימים התרסק מטאור ענקי בדרכו לכדור הארץ במהירות של 160 אלף קמ"ש, עקב החיכוך האדיר שלו בשכבת האטמוספירה שלנו. המטאור, שנראה מספרד ומפורטוגל ככדור אש ירקרק שכאילו נופל משמיים, נשרף מעל האוקיינוס האטלנטי. לאחר פרסום ההתרסקות, אנשים רבים יצאו לחפש שרידים של המטאור סמוך לחופים המערביים של ספרד ופורטוגל, אבל בינתיים לא נמצא דבר. גוש הסלע לא הצליח לחדור את שכבת האטמוספירה שמגינה על כדור הארץ. השכפ"ץ עבד.
שכפ"ץ נגד בלוני שקר. בעידן שלנו, באטמוספרה התקשורתית והפוליטית הרעילה, כל אחד ואחד מאיתנו צריך שיהיה עליו שכפ"ץ – נגד דיבורים מעליבים ופוגעים, נגד דיבורים בתקשורת שמנסים להוריד אותנו ביגון שאולה, ונגד שמועות כזב ובלוני שקר שמצויים הרבה סביבנו. השכפ"ץ הזה אמור למנוע את הדיבורים המזיקים הללו מלחדור למוחנו ולמחשבותינו. למה לקחת קשה כל מיני דיבורים ואמירות שאין להם קיום ואין להם משמעות אמיתית? על זה אנחנו מתפללים מדי יום שה' יציל אותנו מעזי פנים ומעזות פנים ומפגע רע. הכלי לקיום התפילה הזאת הוא לבישת שכפ"ץ רגשי, שימנע את כל הדיבורים הללו מלהיכנס אלינו.
אני, למשל, צריכה שכפ"ץ כשחתני היקר מספר לי שבעוד יומיים הוא תורם כליה, ובכך הוא מצטרף לעוד חתנים ובנים וגיסות, עד שאמרה לנו הרבנית הבר מארגון 'מתנת חיים' שנגמרו הכליות במשפחת קטן… כבר שבעה חודשים אני עוטה שכפ"ץ קרמי שמאפשר לי להתנהל ולהמשיך את עיסוקי היומיום גם כשיש כל כך הרבה כאב בעם ישראל, גם כשהנפש יוצאת אל הפצועים, המשפחות השכולות, משפחות החטופים והמפונים, שסובלים הרבה יותר ממה שנראה ממבט ראשון. אני מראיינת נשים עוצמתיות עם משא חיים כבד, שנותנות המון כוח, ובין לבין גם דומעת ובודקת אם השכפ"ץ שלי חסין לכאב המפלח. אני חובשת קסדה שמגינה עליי מפני נדידת מחשבותיי על מיטתי בלילות לבנים ולחתנים המגויסים, מלוא כל הארץ לחימתם.
עור של פיל במשכן הכנסת. השבוע הלכה לעולמה חברת הכנסת לשעבר יעל דיין. נזכרתי בימים שבהם ישבנו סביב שולחן עגול בחדר של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, שהיא עמדה בראשה. בקדנציה שלה השתתפתי לא מעט בדיוני ועדות בכנסת כנציגת תנועת הנשים הדתית 'אמונה'. למרות שדעותיה היו רחוקות כרחוק מזרח ממערב מדעותיי היא כיבדה אותי, ותמיד נתנה לי את רשות הדיבור כשביקשתי זאת. במפגש אקראי במעלית בכנסת אני זוכרת שיחה קצרה שניהלנו על כך שמרגש לראות בכל פעם איך שתינו יודעות לעבוד יחד, בלי אגו ובלי פוזות. היא העלתה לדיון, למשל, את נושא החפצת נשים בשלטי החוצות, והיינו בראש אחד בעמדה שזה פוגעני ופסול וצריך להגביל את זה עד כמה שאפשר. והיו עוד נושאים, למשל דיון על קידום בדיקות סקר כמו ממוגרפיה בציבור הדתי והחרדי, שהיה אז פחות חשוף למדיה, והיא תמכה בזאת בלב שלם.
לא פעם קיבלתי הצעות מפעילי ציבור שונים להציג את מועמדותי לכנסת, בעקבות שנים רבות של עשייה ציבורית בתחומי חברה, חינוך, בריאות ועוד. בהתחלה שקלתי את העניין ברצינות, בעיקר כי חשוב לי להשפיע, אבל התלבטתי מאוד. במשרה של חברת כנסת השעות אינן שעות, והאחריות כבדה, ואין רגע פנאי – אבל לזה התרגלתי. רפואה איננה מקצוע קל יותר, לא מצד האחריות ולא מצד השעות, ולפחות חברי הכנסת נמצאים בביתם עם משפחותיהם בשבתות ובחגים. אך מצד שני, כדי להיות חברת כנסת צריך עור של פיל, והעור שלי דק כמו משי. אומנם גם עבודה מול מטופלים ומשפחותיהם דורשת חוסן, כמו בכל מקצוע טיפולי, אבל אין מה להשוות את עובי הרקמה הצווארית הנדרשת כשמדובר בחברי כנסת, בעיקר כשהם באים משורות הציבור שלנו.
יוצר האדם לא צייד אותי בשכפ"ץ הגנה מפני פגעי הפוליטיקה, וזה מה שהכריע את הכף. אמרתי לא לפוליטיקה. נדמה לי שעם ישראל הרוויח מכך, ובעיקר המטופלות היקרות שלי, עד עצם היום הזה.