ללדת עד מתי?!

איטה היא אישה צבעונית, כובע חום מנומר מונח על פאתה הקצרצרה, וחיוך קורן מפציע בין אוזניה המכוסות. היא מתיישבת מולי, ובתנועת ידיים נמרצת, ושצף דיבור קולח , היא מציגה את מבוקשה. 'דר. חנה, אני בת 44. ומלאת געגוע'. המיז'יניק שלה בן שלוש.. ולא אמרה די! .'דר. חנה, בוודאי תוכלי לעזור לי!' היא שוקעת לתוך הכיסא, מישירה אלי מבט מצפה,  ממתינה לתגובתי.. האמת היא שהמפגשים האלו הם קשים לי.  לצערי, אני לא קוסמת אין בכוחי לחולל  ניסים. אולי היא מצפה ממני להיות 'בבא חנה'?

כל הריון הוא נס. אבל הריון תקין בגיל מבוגר הוא נס גלוי. כך- שרה אמנו זכתה להיפקד כי ריבונו של עולם חולל פלא על-טבעי, ואחרי בלותה- היתה לה עדנה. השחלות חזרו להיות צעירות. אבל, ריבונו של עולם, הטביע עוד בימי בראשית מציאות טבעית בה ברכת הפריון היא במיטבה דווקא בגיל צעיר. ההריון והלידה בגיל צעיר קלים באופן משמעותי מאשר בגיל מאוחר יותר…ועם כל זה, אני פוגשת פעמים רבות נשים שעורגות ומייחלות להריון נוסף גם לאחר הריונות מרובים ואפילו בגיל מבוגר (בְמיילדוּת אישה בת ארבעים כבר נחשבת לזקנה!). נשים אלו משתוקקות מאוד לעבור פעם נוספת את חוויית הלידה ולחבוק תינוק נוסף בידן. אולי 'תוסיף דעת תוסיף מכאוב' – דווקא ב'זקנותן' הן לומדות להעריך מה גודל הזכות להרות וללדת.

אודה על האמת, שפעמים רבות תמהתי בעבר איך יתכן שאמהות למשפחות ברוכות ילדים בגילאי ארבעים-פלוס מייחלות להריון נוסף; התפעלתי מהן, אבל גם חששתי ל'בריאות' התופעה הזו. אולם לאחר מחשבה רבה הגעתי למסקנה שהתופעה הזו חיובית בכל המובנים, גם אם היא מתסכלת את הנשים האלו ולעיתים היא לחלוטין לא מציאותית. הרי נשים בציבור הכללי שמתקרבות לגיל העשור החמישי, נעזרות באמצעים קוסמטיים  על מנת לנסות לטשטש בכל כוחן את הזקנה המתקרבת. לעומתן ,עבור נשים יראות שמיים- להישאר צעירה פירושו -לחוות שוב את החוויות העשירות של ההריון, הלידה וההנקה; זוהי תחושה טבעית ביותר!

אבל יש בי התחבטות לגבי השאלה האם להיענות לבקשתן של נשים בגיל זה לקבל טיפול פריון. המדובר בשימוש בתרופות שעלולות לסכן אותן. אבל לא זאת העיקר.  הבעיה היא שהריונות בגילים אלו מסוכנים יותר, הן מצד האישה העלולה ללקות יותר בסיבוכי הריון שונים, כגון לחץ דם וסוכרת, והן מצד סיכוני העובר הנולד לאשה מבוגרת יותר. מהי הסיבה לכך?

השחלה האנושית מכילה את תאי הרבייה של האישה – הרי הן הביציות. לעוברה נקבה בשבוע עשרים להריון יש כשלוש מיליון ביציות בשחלות, ועד שעת הלידה יורד המספר למיליון. בגיל ההתבגרות נשארו לנערה כ-300 אלף מתוכן, ואילו בשנות הפריון המספר יורד לכמה אלפים. מלאי הביציות מתרוקן לחלוטין כשהאישה מגיעה לגיל המעבר (סביב גיל 50), אבל – ואת זה חשוב להזכיר כי הרבה נשים לא מודעות לכך – עוד הרבה לפני גיל המעבר, כשהמחזור הנשי אצל האישה עדיין קיים, הביציות שנותרו בשחלה מאבדות מאיכותן, והן אינן ראויות בדרך כלל להפריה. כבר בגיל 35 יש ירידה דרסטית בכמות ובאיכות הביציות אצל רוב הנשים [ אם כי יש תמיד שונוּת בטבע. כך שיש נשים שגילן הכרונולוגי ארבעים שנה והגיל הביולוגי של השחלה שלהן צעיר יותר, וכן להיפך – נשים בגיל שלושים ואף פחות מזה שסובלות מתופעת 'השחלה המזדקנת', ובשלב מקודם הן כבר איבדו את פוריותן.]

אם כך, גיל הפריון האופטימלי אצל רוב הנשים הוא מסביבות גיל עשרים ועד שלושים וחמש – שלושים ושבע. באותם גילאים האישה גם צעירה בגופה וברוחה, ויכולה לעבור את חוויות ההיריון והלידה, חוויות שדורשות מאמץ פיזי מבורך אך מתיש, מתוך בריאות ורעננות.

הספרות הרפואית דנה בסיבוכים הכרוכים בשחלה המזדקנת ובתקתוק האכזרי והעקבי של השעון הביולוגי. יש ביטוי לעובדת העלייה בגיל השחלה בכל הרצף של הפרעות הפריון למיניהן, כגון להפלות על רקע עוברים פגומים כרומוזומלית,  או לידת ילדים עם תסמונות גנטיות שונות. חשוב להתייחס גם לגורם האימהי במהלך ההיריון עצמו, כאשר סיבוכי ההיריון האימהיים  עולים באופן משמעותי עם העלייה בגיל האישה, וביניהם – השמנה, סכרת הריונית, יתר לחץ דם הריוני, תסחיפים, זיהומים, ניתוחים קיסריים ועוד.

וכדי לסבר את האוזן – כמה מספרים: מעל גיל 35 קיים 1% סיכון למומים מבניים בעובר, ופי שלוש מכך בגיל 40. מעל גיל 35 יש פי שנים סיכון למומים למות תוך-רחמי.

ועדיין הכול בידי שמים, ושלושה שותפים באדם, וכוחה של התפילה בעינו עומד… וחלילה לי לזלזל במאוויים  של איטה. היא פשוט מתקשה להיפרד מהחוויה המתמשכת של הבאת חיים לעולם .זה מובן לי מאד.

וה' הישר בעיניו יעשה…שנזכה כולנו לבנות בתים גדולים ויפים, מלאי אהבה ושמחה ויראת שמים