חיבוק טוב

מה צריך הטייס האמיץ. באישון לילה חודר לרצועת עזה צוות של השב"כ וסיירת מטכ"ל בתוך טנדר שבקירותיו מוחבאים מכשירי האזנה מיוחדים במינם. זה היה לפני כמה שנים, מבצע סודי ביותר. לרוע המזל, הצוות עורר את חשדו של האויב ונאלץ לפרוץ מחסום של החמאס בירי. הצוות הצליח להימלט עם הנפגעים, והיה ברור שצריך לחלץ אותו בדחיפות. לאחר מאמצי תיאום על־אנושיים, נחת מסוק ופתח את הכבש האחורי והצוות עלה בריצה למסוק עם הפצועים. מפקד הכוח צעק לטייס "אנחנו למעלה, זוז". ברקע כבר נשמעו קולות ירי שכוונו אליהם וכל שנייה הייתה קריטית. אולם הטייס השיב לו בקול שקט: "קודם תוודא ותספור שכל הצוות שלך עלה, ורק אחר כך אני סוגר את הכבש וממריא". המפקד היה לחוץ מאוד אבל נאלץ לבדוק שוב, ורק אחרי שאישר שכולם בפנים הטייס המריא וטס מיד לבית החולים סורוקה כדי להוריד את הפצועים. אחרי זה טס הטייס לבסיס והוריד את הצוות של סיירת מטכ"ל, המשיך לבסיס שלו, דיווח על התקרית בכתב ובעל פה כמקובל, השיב לשאלות והסביר את כל שיקוליו. רק בשעה מאוחרת, קרוב לחצות, הוא הגיע סוף סוף לחדרו במגורי הקצינים של הבסיס. הוא היה עדיין בכוננות ולא יכול היה לנסוע לביתו.

הטייס היה נשוי טרי, וביתו היה במושב סמוך במרחק נסיעה של כעשרים דקות. מיד עם היכנסו לחדרו הוא צנח אל תוך כיסא, חייג לאשתו ואמר לה: "אשתי היקרה, סליחה שאני מעיר אותך, אבל אשמח לראות אותך. בואי בבקשה לחדר שלי בבסיס". אשתו ,שהייתה לקראת סוף הריונה, לא שאלה שאלות. התלבשה, התארגנה ונכנסה לרכב, ואחרי עשרים דקות הגיעה לחדר. "מה קרה, בעלי?" היא שאלה בחיוך, "למה רצית לראות אותי פתאום באמצע הלילה?". והטייס השיב: "אני צריך חיבוק. את לא יכולה לדמיין מה עבר עליי בשעות האחרונות…". ופתאום התברר שגם הטייס הגיבור, שתחת אש תפקד בשקט ובאופן מופתי (הוא קיבל על כך צל"ש בהמשך), שהצליח לחלץ אנשים ממש ברגע האחרון הפעלת תוך שיקול דעת והחלטות מקצועיות ובסיכון חיים ממשי, הוא בן אדם, ואחרי פעולה כזאת הוא פשוט חייב לקבל חיבוק.

מוח של אבא. ובעצם, מי לא צריך חיבוק? מי לא צריך בילדותו את הקשר החם והקרוב עם הוריו ומטפליו? מתברר שזה נכון אפילו אצל דובי הים. מחקר חדש מצא כי דובות ים מזהות את הקול של הצאצא שלהן תוך שעתיים עד ארבע שעות מרגע שהגיח לעולם, וכך הן מתקרבות דווקא אליו גם כשדובוני ים אחרים נמצאים בסביבה. הגורים מזהים את קול אימם בתוך ארבע עד שש שעות. זהו הזיהוי הקולי המהיר ביותר שתועד עד כה ביונקים, כולל בני אדם.

ומה קורה אצל האדם כשנולד צאצא? בשנים האחרונות מצאו חוקרים שיש תהליך שנקרא "פלסטיות מוחית". מחקרים רבים בחנו כיצד הלידה וההורות משפיעות על מוח האם, שינוי שזכה לכינוי "מוח אימהי". סריקות מוחיות הראו כי כמה חודשים לאחר הלידה חל שינוי במוח באזורים הקשורים ליכולת הבנה חברתית ותחושת אמפתיה לאחר. והנה, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Cerebral Cortex בחן את ההשפעה שיש ללידה ולהורות על האב הטרי דווקא. במסגרת המחקר נבדקו מוחותיהם של ארבעים גברים מארצות הברית ומספרד בבדיקת MRI במהלך ההיריון ושוב שישה חודשים לאחר הלידה, ונעשתה השוואה עם גברים ללא ילדים. השינויים שנצפו ב"מוח האבהי" נמצאו רק באבות הטריים, והם הופיעו באזורים המקושרים לקשב ולאמפתיה, תכונות הבאות לסייע בתפקיד ההורי. והנה זה בדוק ומדעי, לא רק במוח האימהי חלים שינויים בעקבות האימהות, גם במוח האבהי.

מי יציל את הילדים מדיסני. כשהילדים גדלים הם לא צריכים רק השגחה וחיבוק וטיפול אינטנסיבי, אלא גם עזרה וניווט בניצול שעות הפנאי שלהם. אני גדלתי על סרטי וולט דיסני, שהיו חלק אינטגרלי מהחיים שלי כילדה. אבל בעידן הסרטים של הרנסנס של דיסני בשנות התשעים הוכנסו תכנים קשים מאוד לחלק מהסרטים הללו, והייתה ציפייה שילד יתמודד עם נושאים כמו מוות, בגידה ועוד. בסרט מלך האריות סימבה הקטן מנסה להעיר את אבא שלו שנהרג בנפילה מהצוק, וגם בסרט במבי האמא נורתה בידי ציידים ובמבי שומע: "אמא שלך לא תחזור עוד לעולם". למה להפיל את זה על הילדים שלנו? ילד זקוק להורים – לאבא ולאמא חזקים ונוכחים, ומאוד לא כדאי להכניס בליבו חששות שאולי הקיום שלהם זמני. אפשר לחכות עם זה עוד כמה שנים. אמא פיקחית תדע לא לחשוף את ילדיה לחששות כאלה.

שיעור בחוכמת הדשא. אפשר ללמוד חוכמה אימהית מאמא קנגורו. אנו מבקרים בגן החיות הירושלמי, והנה עומדת לה אמא קנגורו כשילדיה מציצים מהכיס שבפרוותה, גדולים כקטנים, חצי נופלים, והיא באדישות מפוכחת מטיילת וקופצת לה בנחת והם בכיסה, ונדמה לי שהיא אומרת בליבה "הם יסתדרו". כנראה שהיא משתמשת בחוכמת הדשא. מדובר בשיטת חינוך שבה ההורה נמצא כדי ללוות, להקשיב, לעודד, אבל בניגוד גמור לחוכמת העץ – הוא לא דוחף את הילד קדימה בכוח. בחוכמת הדשא העיקרון הוא לתת לילד את המרחב שלו כדי שיוכל להתנסות להתפתח. אהבה ואמון הם שני המרכיבים החשובים ביותר בגידול ילדים לאמונה בעצמם, ובעקבות כך – גם בריבונו של עולם. חשוב לדבר עם הילד בגובה העיניים ובדברים שנכנסים ללב, ללוות אותו אבל לא לדחוף. זאת היא אהבת אמת, הכלה ללא תנאי.

אבל בתחילת הדרך, כשההורות בראשיתה, זה משהו אחר. כשהתינוק שלנו נולד אנחנו מתפעלים ממנו, כמה הוא מדהים, כמה הוא מושלם. ריבונו של עולם יצר אותו כל כך רך ומתוק כדי שנתאהב בו ונתמסר לטיפול הסיזיפי שדורש התינוק, שלא מרפה כשהוא רעב ומצפה למלוא המענה. אבל הכוחות האמיתיים יידרשו להורים דווקא כשיגדל ויגלה עצמאות. אז לפעמים קשה לחבק ונראה לא מתאים להתפעל מיופיו, אבל דווקא אז הוא ממש זקוק לכך. דווקא אז הילד שמשליך חיצים לכל עבר הוא זה שזקוק לחיבוק.