הנה, עם ישראל מאכזב שוב. וזה תמוה. אנו פוגשים בפרשתנו בדור הנכנסים לארץ שגדלו במדבר בחסות משה רבנו, אוכלים מהמן, לומדים תורה, עמוד הענן אופף אותם.
כבר לא מדובר בדור יוצאי מצרים שמתו במדבר, ולכן היה צפוי שנשמע זמירות אחרות.
אבל הפגישה הראשונה שלנו עם אבותינו בני הדור החדש היא נוראית. 'וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ… וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ … וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ? וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת!'
עם ישראל מאכזב. אבל באמת קשה לו. הצמא העביר אותם על דעתם, החוסר במים גרם להם לתגובה תוקפנית זו, שמוגדרת בתורה 'וירב העם עם משה'. האמת שאפשר גם להבין אותם – בלי מים אין חיים. מבינה פיזיולוגית, כבר לאחר שעות ספורות בלי מים יתחיל האדם להרגיש ברע, פיסית ופסיכולוגית. תחושת הצמא היא תחושה חזקה הגורמת לאדם רצון לשתות, והיא חלק חשוב במנגנון שברא הקב"ה בגוף האדם הדואג לשמירה על רמת נוזלים מתאימה בגוף.
במוח ישנו איזור המכונה 'מרכז הצמא' שרגיש לריכוז הנוזלים בגוף, וברגע שמגיעים אליו אותות שהנוזלים בגוף מרוכזים יתר על המידה הוא גורם לתחושת צמא ורצון לשתות נוזלים ולאזן מחדש את ריכוז הנוזלים בגוף. ככל שהשתייה מתעכבת כך תחושת הצמא גוברת. ברגע שמרכז הצמא מקבל אותות שנכנסו נוזלים לגוף הוא מפסיק את לגרום את תחושת הצמא. שינוי קטן יחסית ברמת הריכוז של הנוזל הבין-תאי מספיק כדי לעורר תחושת צמא, למרות שקיימת עוד דרך ארוכה עד שהגוף יגיע לרמות של חוסר נוזלים שמסכנות אותו.
יש מצבי חיולי בהם יש צמא מוגבר. אחת התלונות הגדולות של מטופלי דיאליזה סטנדרטית הינה משטר נוזלים מחמיר שהם נאלצים לנהל. לאחר טיפול דיאליזה מטופלים מדווחים על צמא קשה . אחד הסימנים המקדימים של מחלת הסוכרת הוא צמא מוגבר. בסוכרת ישנה הגברה במתן שתן, הקשורה לכך שהדם הרווי בסוכר סופח יותר נוזלים ומגדיל את כמות הפרשות הנוזלים מהגוף בשתן. בעקבות כך מופיעים הצמא והיובש בפה שמקורם בהשתנה מרובה .
האם אבותינו חטאו ואם כן- מה היה החטא שלהם ? הם אכן חטאו אבל לא בכך שהם פנו למשה וסיפרו לו על בעיית חוסר המים והצמא, אלא על כך שהם חשבו שזהו סימן שאסון מתרגש עליהם – ריבנו של עולם רוקם תכנית בה הם ימותו מצמא במדבר. ראוי היה עם ישראל להאמין בריבונו של עולם ולדעת שתרחיש זה ממש איננו בתוכנית לא של הקב"ה ולא של משה רבנו.