המגפה של הצעירים

שחיקה שלא ניתנת לתיקון. יש לי חלום בהקיץ שחוזר שוב ושוב כמנטרה. אני עולה במדרגות נעות שלא זזות, ובאוזניי מהדהד קול חזק וצרחני: "מחכים לך, מחכים לך, מחכים לך". אני מתנשפת ומנסה לעלות במדרגות הנעות, אבל אני תקועה. ההדהוד הולך וגובר ואני הולכת ומתנשפת. הברך שלי לא מצליחה להתרומם. הסחוס שחוק. האם אכן זה הסחוס שבברך? ואולי זו הנפש שהתעייפה? להיות שחוק בנפש זה גרוע יותר משחיקת סחוס בברך. את הסחוס אפשר לתקן בניתוח ארתרוסקופי קצר. אבל נפש שחוקה זה סיפור אחר.

רחל בולטון, מייסדת שיטת התעצומות, מדברת בשיעוריה היפים על שלושה דברים קיומיים שאדם לא יכול להסתדר בלעדיהם. הראשון הוא מקום – זה הרובד האישי הבסיסי של ביטחון אל מול אי־ודאות. הדבר השני הוא חברה תומכת – זאת ההילה שמסביב לאדם. והדבר השלישי הוא משמעות שאליה הוא נושא את עיניו. פרופ' שרון טוקר שחוקרת נושא השחיקה בעבודה כותבת שאחד הגורמים העיקריים לשחיקה הוא אי־ודאות וחששות לעתיד, היות שהמוח האנושי מחפש תבניות כבר מילדות.

למה עובדי מייקרוסופט נדדו לאפל. נושא התמיכה החברתית במקום העבודה הוא קריטי. במחקר שנמשך עשרים שנה הראו החוקרים שעובדים ישראלים עם תמיכה חברתית במקום העבודה הם בעלי סיכון מופחת למוות מוקדם. במחקר אחר נמצא שאנשים שדיווחו על פחדים בתקופת האינתיפאדה השנייה והיו ללא רשת תמיכה פיתחו יותר נדודי שינה ושחיקה בעבודה מאלה שזכו לתמיכה חברתית. לפעמים הקשרים במקום העבודה חשובים יותר מהקשרים הביתיים, בוודאי מבחינת נתח השעות שהם תופסים ביום, ולכן התחושה הטובה חשובה.

האם אתה שמח ללכת לעבודה? האם את קמה עם שיר בלב? אם האווירה טובה יהיה לעובד פחות חשק לעזוב, בלי קשר לתנאי ההשתכרות. אבל אם הוא מרגיש כבדות בלב כשהוא נכנס למשרד, הוא יעזוב בשלב כלשהו גם אם המשכורת טובה. פרופ' טוקר גילתה גם תופעות מעניינות שחושפות תחושות מוסתרות, כמו למשל שמשלוח מיילים עם כמה סימני קריאה הוא סימן מובהק לשחיקה מתקדמת בעבודה. מעסיקים ומועסקים, ראו הוזהרתם.

עוד מרכיב חשוב הוא תחושת המשמעות. מקומות עבודה שמשכילים ליצור תחושת משמעות גבוהה זוכים לשמור על עובדיהם. בהייטק, שהוא בין תחומי התעסוקה הנחשקים ביותר במשק, אין משקל רב למשמעות ולכן קל יותר לעובדים לעזוב ולחפש מקום עבודה אחר. עובדי מיקרוסופט עברו לאחרונה לחברת אפל בהמוניהם כי התאכזבו מכך שפרויקט המציאות המדומה שאמור היה לצאת לדרך בשיתוף עם צבא ארצות הברית לא התרומם. הם הרגישו לא חשובים. בכלל, שחיקה בעבודה נחשבת כיום למגפה של הצעירים, ולפני שלוש שנים אף הוכרה כגורם לתחלואה על ידי ארגון הבריאות העולמי.

בין צווארון לבן למתמחים. ומה קורה במערכת הבריאות? כמובן שרמת השחיקה מקסימלית על פי כל מדד. שעות העבודה הרבות ומשמרות הלילה פוגעות מאוד בתפקוד. בסקר מקיף שכלל 40 אלף מעובדי מערכת הבריאות נמצא כי רמת השחיקה הגבוהה ביותר הייתה בקרב רופאים מתמחים, והנמוכה ביותר אצל עובדי המנהלה. איך אפשר להשוות את תנאי הצווארון הלבן של מי שעובדים עם ניירת ומקלדת ותוחמים את זמנם לשעות האור למתמחה צעיר שעובד ימים ולילות, מטפל באנשים חולים, מודאגים וכואבים כשהוא מדיר שינה מעיניו, לא אוכל ארוחה מסודרת ולא רואה את ילדיו?

השחיקה קשורה לרמת הקושי היומיומי שהעובד חווה לאורך זמן, ולאו דווקא לשנות הוותק. זה בוודאי קיים אצל מתמחה שאורך הכשרתו הוא שש שנים שבהן הוא נתון תחת עומס פיזי, סטרס, עומס של עבודה ומטלות וקושי לשלב בין העבודה לבית. זאת ועוד, עצם התחושה שמנהליו אינם מחויבים לבריאותו־הוא מוסיפה לתחושת השחיקה.

תו תקן פסיכולוגי. עמידות יחסית מפני שחיקה קשורה כמובן גם בנפש בריאה ויציבה. במסגרת תקני האיכות הבינלאומיים של ISO הוכנס לאחרונה באירופה תו תקן של בריאות פסיכולוגית, והוא צפוי להיכנס בעתיד הקרוב גם לישראל. כדי לקבל תו תקן חיובי המעסיק יידרש לספק לעובדיו תמיכה חברתית, סביבה מיטיבה, תגמול להישגי העובד, יצירת משמעות לעבודה, אפשרות להתפתח ותחושת הוגנות.

לא מזמן הודיעה חברת אמדוקס כי עובדיה יוכלו לקחת ימי חופשה כאוות נפשם, והפרגון עובד. המחקר מראה שדווקא במקומות עבודה שבהם התחילו להעביר כרטיס לאחר שלא היה פיקוח על השעות – העובדים לא יישארו אפילו דקה מעבר לזמן הנדרש, גם אלה שעד עתה היו עובדים בלי חשבון עד להשלמת המשימה היומית.

עד מאה ושלושים. אם אין ברק בעיניים, צריך ללכת הלאה. לפי מחקרים עדכניים, עד סוף המאה אנחנו צפויים לתוחלת חיים של מאה ועשרים שנה. מחקר מאוניברסיטת וושינגטון העלה כי תוך שמונים שנה השיא הידוע כיום של מאה עשרים ושתיים שנים יישבר. יש סבירות של 99 אחוזים שמישהו יחיה עד גיל מאה עשרים וארבע, סיכוי של 68 אחוזים שמישהו יגיע לגיל מאה עשרים ושבע, וסבירות של 13 אחוזים שאדם יגיע למאה ושלושים שנות חיים. ומדובר בצלילות הדעת ובאיכות חיים שהטכנולוגיה המודרנית תאפשר. אז יש מספיק זמן כדי לעשות שינוי.

המשאב החשוב ביותר בעולם הוא החומר האפור שנמצא בראש, ואת זה יש לנו במדינת ישראל בשפע. המוח היהודי הוא סוד קיומנו החומרי לאורך הדורות. אבל זה לא מספיק. הרב יונתן זקס ציטט באחת מדרשותיו את תומס אדיסון, ממציא נורת החשמל, שאמר פעם שגאונות היא אחוז אחד של השראה ותשעים ותשעה אחוזים של השקעה. אבל להשקיע אפשר רק כשיש ברק בעיניים.