'דן גור אריה' – זוגיות מאתגרת

בכניסה לירושלים מידי יום ביומו אני פוגשת את האריות המנופפות לי לשלום. וההתרגשות לא מתמעטת למרות שנים שעברו.

משה מברך את שבט דן: 'דן גור אריה, יזנק מן הבשן'. שבט דן עתיד היה לקבל את נחלתו במרכז הארץ, אבל בסוף הוא לקחת לו בחוזק יד נחלה גם בצפון. ואולי לכך מתכוון משה רבנו, שכגור אריות צעיר ונמרץ וחזק יכבוש לו דן שטח נוסף על הנחלה שהוקצבה לו.

היום האריות קיימים רק בערבות מזרח ודרום אפריקה, אבל עד לפני כמה מאות שנה, ובוודאי שבימי התנ"ך ובימי חז"ל, הם היו מצויים גם בארץ. השמות הרבים לאריה מראים על חשיבותו ועל היחס המיוחד אליו ולתכונות שייחסו לו. השמות גור אריות, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ מייצגים צדדים שונים שלו.

'התגבר כארי'- האם האריות הן אכן חיות גיבורות? האריה חזק אבל הוא ממש לא גיבור.

הלביאה יולדת במהלך חייה כשלושה ארבעה ילדים. כל הריון נמשך כשלשה חדשים. היא מקבלת חופשת לידה לרגל תקופת משכב לידה שנמשך שנתיים, כדי להזין ולטפל בגורים שנולדים מאד חלשים. גור האריות נולד בדרך כלל עיוור וחלש, ולוקח לו כמה חודשים עד שהוא יכול לזנק בכלל, והוא מתחיל להיראות מבוגר בגיל שנתיים . אז יתחיל להיות פעיל ומשתתף בטרף עם אמו.

ולמה לא עם אביו? מפני שהאריות הזכרים הם אחד היצורים העצלנים ביותר בטבע. כעשרים שעות ביממה הם נחים, כשהם מתגוננים בחום מפני החום ובקור מפני הקור, ורק למשך שעות בודדות, בעיקר בתחילת הלילה, הם פעילים, ושוב – הנקבות הרבה יותר מאשר הזכרים. האריות הם גם ממש לא ג'נטלמנים, בלשון המעטה. האריה נותן ללביאות שבלהקה שלו לדאוג לטרף עבור כל הלהקה, כשהוא נוטל את המנה הגדולה והיפה ראשון, ורק אחריו כל השאר. אבל הוא יודע להגן על אשתו כשיש צורך.

במה מתבטא כוחו כראש הלהקה? אם בא אויב, ואויב בדרך כלל הוא אריה זר או להקה של צבועים, האריה החזק הרבה יותר מהלביאה נלחם בו ומגרש אותו. האריה מזנק, בעיקר אם באים לגרש אותו מלהקתו וללכוד את נקבותיו ולספח אותן ללהקה שלהם . הכוח של טפריו ושל שיניו גדול מאוד, ולמעשה אין לו אויבים בטבע. אריה שגורש מלהקתו נהיה מסוכן לאדם, למרות הרתיעה הטבעית של האריה ממנו- הוא נהפך לטרף קל יחסית. והרי לאריה הבודד אין לביאות שידאגו לתזונתו..

נשים יודעות לנהל שיח, לפרגן אחת לשניה, לעבוד ביחד. גם אצל הלביאות יש אחוות נשים. הן עובדות כצוות. הלביאות הציידות צדות בדרך כלל כלהקה מתוזמרת, ולא כבודדות. הן מזהות פרט שנראה להן מתאים, וכאשר הוא בורח לכיוון הנגדי להם – הוא נופל במעין 'מארב' של לביאות אחרות מהלהקה, שהורגות אותו בדרך על ידי הפלתו לארץ ונשיכה עזה בצוואר.