לפני עידן הווייז היו מפות. וכך, לפני שיצאנו לדרך ארוכה, היה האיש מעיין במפה, מסמן את היעד ולומד את המסלול.
טלאים שנולדים לקראת החורף יוצאים מהרחם עם פרווה מכובדת, בניגוד לאחיהם שנולדים בקיץ כשהם עם פרווה קצרה. הכיצד? כנראה שבלא
אני כל כך שמחה שלא נולדתי אל תוך דורו של משיח. ולמה? כי היום אני פוגשת, נערות ונשים שהן שופעות מודעות עצמית, וזה מצויין.
לימודי אנטומיה בזמני היו מורכבים. הייתי סוחבת הביתה בטרמפים, אטלסים עבי כרס בהשאלה מהספריה, ולומדת לעת ערב, כשראשי מנקר בקביעות.
הפרידה מתחילה בגיל חמש. אין דבר שלם יותר מכלי שבור. הזוג הצעיר, מרוגשים, עיניהם בורקות, עומדים על מפתן האושר עם
הם היו חברים עוד מימי הסניף. הוא מדריך והיא קומונרית. הייתה איזו שהיא קרבה משפחתית ברקע. והנה הם עומדים נרגשים,
הביפר מצפצף. דר. קטן, תגיעי בהקדם לחדר לידה. סמוקה ומתנשמת, אני פוגשת לשמחתי את אחת משכנותי, שזה עת הילדה. ואז
ציוץ מיוחד משלו. כשהיינו צעירים, חלל האוויר היה מלא בציפורי דרור. בימי הקיץ, כשישבנו סביב שולחן השבת והחלונות היו פתוחים לרווחה,
טיפות בוהקות מתדפקות על חלון. בין מסך האדים ,מונחת הזמנה אישית עבורך. בין כתלי הבית והלב תמצאי את כל התשובות.
הן ממתינות שבועיים ולפעמים יותר למפגש חפוז של יום-יומיים, ולעיתים מדובר בביקור "פתע". ה"ביחד" שלהם יקר להם. מאוד. לנשים שבעליהן
כלי נגישות