היריון ולידה
אבהות מתחדשת
הביפר מצפצף. דר. קטן, תגיעי בהקדם לחדר לידה. סמוקה ומתנשמת, אני פוגשת לשמחתי את אחת משכנותי, שזה עת הילדה. ואז
תשובת הגוף
אבל הטעם המוכר מכול למצווה מיוחדת זו קשור לרחמי האם על בניה: עצם הידיעה שהאם נוכחת כשבניה ניצודים איננה נסבלת.
סטרס ונשים
בכל מפגש רפואי מול מטופלת, אני כמובן מתשאלת לגבי מצב בריאותה, ומתבוננת ארוכות בשפת גופה, מקשיבה לצליל קולה, ומוצאת כי
הקפאת ביציות: מתנה לזוגיות מאוחרת
לו ידעתי איזו הפתעה ממתינה לי על שולחן, הייתי דוהרת פנימה. אני פותחת בהיסח הדעת, ומגלה הזמנה לחתונת קורונה. רגע,
עניין של פיזיולוגיה
לפני למעלה מחמישים שנה הכריז פרופסור איאן דונלד, חלוץ העל-קול (אולטרסאונד) במיילדות, שארבעים השבועות הראשונים בהם חי העובר במעי אמו
"גם מי שלא יכולה להניק – היא אימא טובה"
אורי מחכה בפתח היחידה. אחות עם מדים ירוקים ומסכה על פניה מובילה אותו לחדרון בפתח המחלקה ומצביעה על החלוקים הצהובים
לאף רופא אין זכות לומר: "את לא תוכלי ללדת"
היא מביטה בדמות המשתקפת מהמראה ונאחזת בעטה. המראה הזאת מאוד לא ידידותית כלפיה, בלשון המעטה. היא פוגשת מולה ילדה עגלגלה
הצירים האחרונים- בצל הקורונה
תלתלים חומים מבצבצים מהמטפחת הצבעונית שלראשה. עיניה הירוקות בורקות. היא מלטפת את הבטן העגלגלה שצמחה לה, עיניה חולמניות. בעלה מניח
יולדת בימי קורונה?
למרפאה הגינקולוגית הלא-וירטואלית היא נכנסה, נשענת על מקל. בתה לצדה. עיניה של האם נבונות. בתשאול אני מבינה שהיא עברה כבר
