יש דברים שלא שוכחים. ויש אנשים שלא שוכחים. אותם אנשים שבמקום שאין איש- יהיו הם לאיש, הרב שזורע בארץ לא
מעבר למסך הדמע, אני צופה בסרט בהפקתה של יהודית פסל, 'בין שמיים לחול'. ואני מרגישה את להט הצהבהב מתחת לרגליי,
ד"ר חנה קטן מברכת על הצעתה של ח"כ תהלה פרידמן לתמוך בחינוך היהודי בתפוצות בתש"ח, חיו בארץ ישראל קצת יותר
לפני שנים במהלך חופש זוגי במלון כינר התבשרנו בטלפון (אז לא היו מכשירים ניידים) ששפר מזלנו וזכינו במכונית. זאת לא
מתי מפסיקים לעשן? יואנה היא כלה שפנתה אליי לסדר את תאריך החתונה. במסגרת התשאול הרפואי, אני פונה אליה בשאלה: האם
בזכות הקורונה הפכתי בן רגע לאשה מיושבת. יושבת. שובתת. שבה הביתה ושבה לעצמה. אני בקבוצת סיכון בריבוע, ואסור לי להסתגר
אני כל כך שמחה שלא נולדתי אל תוך דורו של משיח. ולמה? כי היום אני פוגשת, נערות ונשים שהן שופעות מודעות עצמית, וזה מצויין.
למה רק קולומביה? כילדה, תמהתי מדוע נקראת היבשת שעליה הגחתי לאוויר העולם בשם אמריקה ולא בשם קולומביה. סקרן אותי לדעת מי
בוקר קייצי. לאחר שעה של מדידות וחיבוטי נפש, והסתכלות אחרונה במראה הארוכה שהמוכרת הנחמדה הציבה לפניה, היא בוחרת כובע רחב
חיידקים של אנטישמיות. השבוע הצטרפה לשורותיה של מיס קורונה שותפה זדונית, באה בימים, ותאוותנית ומסוכנת לא פחות ממנה: מיס אנטישמיות.
כלי נגישות