הפלה
חוויה שלא שוכחים
סטז'רית ומדי זית- חיילות שפגשתי באמצע הדרך אני לא אשכח את המבט הזה. עיני השקד המבוהלות. זאת הפעם השלישית שהיא
הסוכה והגעגוע להדר
דוקטור, תודה שקבלת אותנו בערב חג. האמת היא שה'ישכויח' מגיע לילדיי שמארגנים את הסוכה בלעדיי. ואולי כך הדברים מתקדמים עם
עובדים מהלב
לחיות את הפרשה. לתפילת מנחה של צהריים הוא מגיע עם חיוך רחב. הפנים שלו הם מעין מד מזג אוויר רוחני
ילדי המים של ד"ר שיבא והמילדות העבריות
היה זה לפני שלושים וחמש שנה. הייתי אז סטודנטית לרפואה בהדסה. עמוסה עד הצוואר עם חיי משפחה תוססים, לימודים אינטנסיביים ונסיעות בטרמפים,
לידות שקטות
היא כבר תיכננה את חופשת הלידה לפרטי פרטים ועל גבה העמיסה משימות רבות… בכל פעם שעולה בראשה תכנית או רעיון
אמא שמחה- בית שמח
“ונגפו אשה הרה” – אתם מכירים את המושג “ברכיים הריוניות של חודש תשיעי”? האישה, עמוסת הבטן, שכרסה בין שיניה ממש,
המנטור שלי, ד"ר שוסהיים
רפול שווה חצי לירה. היה זה צהריים לוהט במיוחד, כשמאוורר עצלן סירב לקרר את מרפאת קופת חולים כללית ביישוב צלפון שבשפלה,
רפואה בפרשה – פרשת נח
נח יוצא מהתיבה, אל עולם שומם. הוא מטביע את יגונו ביין. היתה לו ולאשתו תקופת המתנה להורות מאד ארוכה. הוא חשש
ההמתנה להיריון נוסף לאחר הפלה, קשה ונצרכת
הם חיכו שנתיים להיריון הזה, מתרגשים לקראת בדיקת האולטרסאונד. העובר נראה על גבי הצג, אך חסרונו של הדופק העוברי מוביל
'ונגפו אשה הרה' – ולא יהיה אסון
התורה מספרת לנו כאן על אשה הרה שנחבלה ובעקבות כך הפילה את עוברה (או עובריה התאומים – 'ילדיה'), אך האשה עצמה