הדבר הראשון יהיה לחנוק את הילדים הרווקים שגרים אתנו בחיבוקים ונשיקות ללטף להם את היד ולי את הנשמה. ואז יגיע
הרומפלנאטכט-הוא מכתב מסכם , מעין יומן קצר, שאני כותבת מידי פסח וסוכות, פעמיים בשנה, שמתאר את מאורעות החג בביתנו, בציון
אני חושבת שעברו דרכי עשרות אלפי נשים. אין כמעט אישה מהציבור שלנו שלא מזכירה לי באחד מהימים, שהיא בקרה אצלי
כל אחד יש לו 'סגנון' של חסד. מה שמתאים לנפש המיוחדת שלו, לכלים הנכונים לו. ואולי גם אני נוטה לעשות
רופא כל בשר – הכיף הכי גדול בכינוסי נשים זה לפגוש אישה שמגלגלת בנייד תמונות של אוצר שנולד לאחר הדרכה וטיפול
מוצאי שבת של קיץ מהביל. מבצע צוק איתן יוצא לדרך. החמסין מעיק. משדרי החדשות מזמזמים במטבח, מדווחים על פצועים והרוגים
הכנסת אורחים היא מצווה חשובה, מסורה היא לנו מאברהם אבינו ושרה אמינו, מוטבעת בשורש נשמתינו. בימינו, במציאות בה, ב"ה ,
ספר פרוזה חדש, "עטופה ברחמים", מבקש להציב מושגים רבים מעולם ההלכה והפוריות על השולחן ולספר עליהם כפי שלא עסקו בהם
תכננתי יום עמוס. אבל ה' רצה אחרת. הגרגורים והגניחות של המנוע הניעו אותי לקפוץ למוסך של הישוב, בזמן שהאיש נתן
אנחנו שתינו מאותו הכפר. אותו חינוך, בארץ הניכר. ובזכות זאת, יש לנו מה לומר. כן, כי אנחנו מאותו הכפר. שתינו
כלי נגישות