צעדים ראשונים והדיכאון של יום ראשון
אתם מכירים את ההרגשה של החייל הטרי שצריך ביום ראשון בבוקר להיפרד מהבית המפנק אחרי שבת מנוחה ושמחה… הילד במדי
אתם מכירים את ההרגשה של החייל הטרי שצריך ביום ראשון בבוקר להיפרד מהבית המפנק אחרי שבת מנוחה ושמחה… הילד במדי
סטז'רית ומדי זית- חיילות שפגשתי באמצע הדרך אני לא אשכח את המבט הזה. עיני השקד המבוהלות. זאת הפעם השלישית שהיא
אנטיביוטיקה לקינוח. מאמר בעיתון 'הארץ' מאת נטע אחיטוב הצליח להפתיע אותי. בין השאר המאמר מדבר על מספר הילדים הרצוי
בארה"ב, אחד מכל ארבעה רופאים פעילים הוא מעל גיל הפנסיה. וכך גם בקנדה, אוסטרליה, מדינות שונות באירופה, וגם בארץ.. חלק
ליל חמסין של הרי יהודה ושומרון. 23:00 בדיוק. הוא מדליק את הרדיו. אולי החדשות יפיגו את העייפות הזאת. בחצי אוזן
חיים בתוך חלום. באולם הרצאות קטן בישיבת נחלים, בחור תמיר ועדין נפש שיתף את הקהל בחוויה אישית מורכבת מאוד,
הטון המתנצל שלה מתלווה לשפת הגוף המכווצת. "דוקטור, יש לנו רק שני ילדים…". אני מבינה את המבוכה. היא חלמה על
יש גיל שבו כדאי לנו לכלכל את צעדינו- תרתי משמע. היה זה בערב שבת קיצי, המולת נכדים מבעבעת מכל עבר,
האמת היא שזה נורא מסקרן. אולי דווקא מעליב. לא פנו אלי, אף לא פעם אחת, בשאלות סקר סביב הימין החדש.
היא נכנסת לחדרי בליווי של אחותה הגדולה, חיוך מתוק על שפתיה, ומתיישבת בנינוחות. היא בחורה קצת מלאה, עם ברק בעיניים.