הביולוגיה של התשובה
בריאה חדשה. מי לא רוצה לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב? להפוך יום סגריר לבוקר שטוף שמש. להפוך
הבלוג
לא התקבלתי
זאת הייתי אני. נערה בת 17 עם מבטא אמריקאי ופנים סמוקות, עומדת על המדרגות של בניין גבה קומה, בטבורה של העיר תל
סבתא יולדת
המוסיקה הזאת. היא משכרת. התגעגעתי אליך. לילות כימים, שבתות וחגים, היה זה ביתי- ובין ציר לציר רקמתי חלומות של חיים
צעדים ראשונים והדיכאון של יום ראשון
אתם מכירים את ההרגשה של החייל הטרי שצריך ביום ראשון בבוקר להיפרד מהבית המפנק אחרי שבת מנוחה ושמחה… הילד במדי
חוויה שלא שוכחים
סטז'רית ומדי זית- חיילות שפגשתי באמצע הדרך אני לא אשכח את המבט הזה. עיני השקד המבוהלות. זאת הפעם השלישית שהיא
ההשקעה הטובה ביותר
אנטיביוטיקה לקינוח. מאמר בעיתון 'הארץ' מאת נטע אחיטוב הצליח להפתיע אותי. בין השאר המאמר מדבר על מספר הילדים הרצוי
ממש לא פורשים
בארה"ב, אחד מכל ארבעה רופאים פעילים הוא מעל גיל הפנסיה. וכך גם בקנדה, אוסטרליה, מדינות שונות באירופה, וגם בארץ.. חלק
סיירת הטרמפים וכיכר החתולות
ליל חמסין של הרי יהודה ושומרון. 23:00 בדיוק. הוא מדליק את הרדיו. אולי החדשות יפיגו את העייפות הזאת. בחצי אוזן
חולות בריח גן עדן
חיים בתוך חלום. באולם הרצאות קטן בישיבת נחלים, בחור תמיר ועדין נפש שיתף את הקהל בחוויה אישית מורכבת מאוד,
הפאזל האלוקי
הטון המתנצל שלה מתלווה לשפת הגוף המכווצת. "דוקטור, יש לנו רק שני ילדים…". אני מבינה את המבוכה. היא חלמה על