הספר שסודק את חומת השתיקה
ספר פרוזה חדש, "עטופה ברחמים", מבקש להציב מושגים רבים מעולם ההלכה והפוריות על השולחן ולספר עליהם כפי שלא עסקו בהם
הבלוג
ההכנות לחג – זה לא מה שחשבתם
אחד מהסיפורים המתוקים ביותר של חיים ולדר, בסדרת ספריו- אנשים מספרים על עצמם' הוא הסיפור על הפתקים בכותל. גיבורת הסיפורת,
יום אחד נדע לנצח את ההיפראמזיס הזה
מאירה חשבה שכעת, כשכולם עזבו את הקן, היא תגיע סוף סוף למנוחה ולנחלה. עם ריקוד היאה, בו היא אספה לתוך
גברים של ימות המשיח
אב נולד. הגיע הגרנד פינאלה בלידתו של נכדי הבכור. רק כעת, כשנדמה שצירי הלידה עושים חניה ברחמי, מבליחה בי התובנה
מאחורי הקלעים
לקבר רחל אני מחוברת מאד. עוד מהימים בהם התגוררנו בדירות האברכים של ישיבת הר עציון. אז הייתי משכימה קום, נוסעת ללימודים
שחור ולבן זה לא הצבע שלי
כמה זה נכון. אבל לפעמים צריך ללמוד מהזברה. פסי השחור והלבן לא מתערבבים. הם חיים בשלום זה לצד זה.
סתם יום של חול
תכננתי יום עמוס. אבל ה' רצה אחרת. הגרגורים והגניחות של המנוע הניעו אותי לקפוץ למוסך של הישוב, בזמן שהאיש נתן
ימנית ושמאלית יחדיו
תישכח ימיני הבוגדת אם אשכח את הבית השלם אני עומדת מול המדף בחנות הכל-בו שליד מרפאתי. ולא מוצאת. יש משהו
ניצוצות בירושלים
אנחנו שתינו מאותו הכפר. אותו חינוך, בארץ הניכר. ובזכות זאת, יש לנו מה לומר. כן, כי אנחנו מאותו הכפר. שתינו