הבלוג

לפעמים קל יותר להתבונן על תמונת המאקרו. נוכל לדבר שעות על 'גיל ההתבגרות' של האומה הישראלית. דור החלוצים אץ קדימה

היא רגילה למבטים וללחישות המלווים אותה בכל מקום ציבורי. מבט חטוף לכיוונה, והראש מוסט הצידה, וחוזר חלילה… לחישות ועוד לחישות

לילות לבנים מחשלים. לפחות, כשמדובר בתורנויות בבתי החולים. למדתי, עם צפצוף הביפר, לגלוש אל תוך מדי הירוק וכפכפי העבודה, תוך כדי אירגון

לא אשכח את הבוקר הזה. קיבלתי אז טלפון בהול מההוצאה לאור, ממנכ"ל ספריית בית אל: 'חנה, למה התראיינת?!'. מסתבר שראיון

בוקר יום שישי, והשמים הבהירים מבשרים שהמלכה בפתח. תיכף אמריא לכיוון המרפאה הירושלמית. אני פותחת את דלת ביתי בדחיפת רגל