יהודי של חנוכה
"מה נשתנה" בלדינו וביידיש. את חג החנוכה הקר והגשום ההוא לא אוכל לשכוח לעולם. הייתי בשבת כלה בירושלים ובמוצאי שבת,
"מה נשתנה" בלדינו וביידיש. את חג החנוכה הקר והגשום ההוא לא אוכל לשכוח לעולם. הייתי בשבת כלה בירושלים ובמוצאי שבת,
יש דברים שלומדים בדרך הקשה, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב… לאחר לידת הנכד הבכור שלנו התחלתי להבין ללבו של האיש שעומד
מוצאי שבת של קיץ מהביל. מבצע צוק איתן יוצא לדרך. החמסין מעיק. משדרי החדשות מזמזמים במטבח, מדווחים על פצועים והרוגים
מה לוחשת המחלה? היא נכנסת אליי, ואני קוראת במבע פניה את הכאב. החיוורון, המבט הנוגה, השרירים המכווצים והדכדוך הזועק. מכתב
הם לא יכלו להעלות על דעתם איזו משימה זאת תהיה. טיפוס על האוורסט זה הרבה יותר מזמין. לחבר שני עולמות
אין מטבע אחד דומה לשכנו. כך כיוון אומן –העל, ריבונו של עולם, שנהיה מיוחדים כל אחד ואחד במערך שלם של
לאה עוצרה מלדת- היא סובלת מתופעה שנקראת אי פריון שניוני. היא לא מוותרת. לא בתפילה ולא בהשתדלות ארצית, וכך היא
כמי שמלווה כלות צעירות מזה שנים ארוכות, קורה לא פעם שמגיעים אליי זוגות שבהסתכלות ראשונית לא הייתי מעלה על דעתי
קשות הן הפרידות. בכל דלת שנפתחת, נסגרת דלת שמבקשת פרידה. הפרידה מהרחם, מהיניקה, מהטיטול, נפנוף יד מהוסס לאימא כשנכנסים לגן,
פחות ידע, יותר אמונה. "מה צריך ילד? מקום שיוכל לגבוה, ומבוגר אחד שיעזור לו עם התקרה". את השיר הזה, של