הצירים האחרונים- בצל הקורונה
תלתלים חומים מבצבצים מהמטפחת הצבעונית שלראשה. עיניה הירוקות בורקות. היא מלטפת את הבטן העגלגלה שצמחה לה, עיניה חולמניות. בעלה מניח
הבלוג
שלום לך מכונית
שלום לך, מכונית שלי אני מתבוננת עליך- מאובק וזנוח. משום מה, אתה נראה לי כל כך מנוכר. די טוב לי
לא מעלה על דעתי לצאת מארץ ישראל
עוד לפני עידן הקורונה, עת נסגרו שמי ישראל לטיסות, והעננים שטים בבדידותם, אני לא הייתי מתפתה. ממש לא. גם כאשר
בר מצווה בצל הקורונה
הערב חגגנו בר מצווה לנכדנו השני- דרך הזום. הוא עשה סיום וכמה שכנים התאספו ובאו. בתי הכינה ארוחה משוקעת, ילדיה
אחדות מעל הכל
מיכל היא אישה בגילי. אמא וסבתא ברוכה. אמנם פסקו הלידות, אבל לא פסק הרצון להבאת חיים חדשים. פגישה אחת עם
מה אעשה כשתסתלק מיס קורונה
הדבר הראשון יהיה לחנוק את הילדים הרווקים שגרים אתנו בחיבוקים ונשיקות ללטף להם את היד ולי את הנשמה. ואז יגיע
יומנה של בלנית
רבקי מתבוננת על הנשים היושבות חסרת אונים, מעמדת הטלפון שעל יד שולחנה, מהרהרת: 'עוד ערב ארוך לפניי. מזל שיוסי הגיע
הרומפלנאטכט
הרומפלנאטכט-הוא מכתב מסכם , מעין יומן קצר, שאני כותבת מידי פסח וסוכות, פעמיים בשנה, שמתאר את מאורעות החג בביתנו, בציון
העיר אשר בה דת יושבת- תשובה לרינה מצליח וגם לנו
רחובות העיר, בימים כתיקונם, רוחשים וגועשים, עת כל העולם ואשתו עורכים קניות לכבוד החג. ילדים מתוקים, עם פאות מסולסלות ארוכות,