יומנה של בלנית
רבקי מתבוננת על הנשים היושבות חסרת אונים, מעמדת הטלפון שעל יד שולחנה, מהרהרת: 'עוד ערב ארוך לפניי. מזל שיוסי הגיע
הבלוג
הרומפלנאטכט
הרומפלנאטכט-הוא מכתב מסכם , מעין יומן קצר, שאני כותבת מידי פסח וסוכות, פעמיים בשנה, שמתאר את מאורעות החג בביתנו, בציון
העיר אשר בה דת יושבת- תשובה לרינה מצליח וגם לנו
רחובות העיר, בימים כתיקונם, רוחשים וגועשים, עת כל העולם ואשתו עורכים קניות לכבוד החג. ילדים מתוקים, עם פאות מסולסלות ארוכות,
יולדת בימי קורונה?
למרפאה הגינקולוגית הלא-וירטואלית היא נכנסה, נשענת על מקל. בתה לצדה. עיניה של האם נבונות. בתשאול אני מבינה שהיא עברה כבר
קורונה – על משקל שירו של אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ קורונה, להדוף אותה במסכה ובכפפה, אוֹ באקונומיקה. כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה
זעקת הרווקים
לילה לבן עבר עליה. איך היא תחזיק מעמד הערב? מוטב שתפרוש מוקדם למיטתה. היא מדמיינת בנפשה איך זה יתחיל. הדלת
הכירו את חנה
אני חושבת שעברו דרכי עשרות אלפי נשים. אין כמעט אישה מהציבור שלנו שלא מזכירה לי באחד מהימים, שהיא בקרה אצלי
אני רוצה להודות לך
אני רוצה להודות לך, מיס קורונה. ראשית כל, הגעת בתזמון ממש מושלם. רוב שנת הלימודים מאחורינו, גשמי הברכה שגדשו את
יומן קורונה – להיות בלנית
ערב ערב היא גוררת רגליים נפוחות. עוזבת את הפסח. וצוללת לים של אלקו=ג'ל. היא נחנקת כבר בתוך החלוק הזה. הידיים