ישראל והזמנים
'שבת, שבת, איזה טוב שבאת.'…כבר ביום חמישי בבקר, אני מריחה את ריחה המשכרת של המתנה הנפלאה שריבונו של עולם '
הבלוג
להגיד את הדברים בזמן!
בימים שבהם הייתי או 'בעגלא' או 'בזמן קריבב', הייתי מודיעה מיד לאמי ולחמותי את הבשורה , כשהצטיירו להם שני קווים
ספר הקרבנות
פרשת ויקרא פותחת את ספר תורת כהנים, ספר הקורבנות. החומש מדבר על קורבנות בהמה ועל מנחות ועל נסכים, חלק מהקורבנות
תסמונת אונודה
אונודה של המגפה. אונודה היה קצין יפני. בשלהי מלחמת העולם השנייה הוא הוצב באחד מאיי הפיליפינים, והופקד על סיכול פלישה צפויה
גאה להיות מהמחוללות את אסון הצפיפות
אני לא אוהבת צפיפות. לא באירועים (יחי הקורונה), לא בבית ואפילו לא במקרר. כדאי להכין לעגבניות ולמלפפונים מגירות נפרדות. יש
בת מצווה בשתיים
בסיבוב היומי, פגשתי אותן. שתי תאומות בלונדיניות. כמה הן גדלו. אני זוכרת אותן מונחות בעגלת תאומים עם מלמלה ורודה הן
רפואה בפרשת כי תשא
"קרן עור פניו" – עור האדם עם ישראל מחכה ומצפה. התכונה רבה, משה יורד מהר סיני, אבל מראהו שונה מדמותו
לא התקבלתי
הוא עוד לא חגג בר מצווה. אין לו זמן להתרגש מהמעמד המתקרב. יש דברים בוערים יותר. הוא כבר חצי שנה
פשוט להיות
אני חולפת על פניה בסמוך לגן המשחקים ההומה. אני שומעת את צלילי קולה. וזה מחזיר אותי לימים שכאלה. 'תיזהר. אני