רמלה של פעם
רמלה שלי – העיר שהיא הייתה פעם רמלה שלי היא הכול. היא העיר הגדולה עבור האברכית מהשכונה הקטנה בישיבת שעלבים.
הבלוג
אחריות הורית
מי לא חשה פרפרים בבטן כשמתמר העל-קול [אולטרסאונד] מטייל לאורך רחמה ההריוני ? זה טבעי. מסתבר שאת מתחילה להיות אמא
דבש וחלב תחת לשונך – היסוד והעונג
אין ספק שחברת תנובה מלבינה שיניים לקראת חג השבועות. החלב משחק תפקיד מרכזי בחג. יש לכך כמה טעמים ,בנוסף לטעם
שמירת הריון
שירי שוכבת במיטתה בחוסר מעש, חלוק מרושל לגופה, בוהה בתקרה. ערימת הספרים שעל ידה ניצבת זנוחה. הזהירו אותה מפני ירידת
סולם לעולים בלבד
האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, היא סופרת. הספירה מעניקה ממד של ציפייה,
חלומו של סבא
טלוויזיה ליד פוניבז'. סבא שלי היה יהודי מאוד מעניין. מצד אחד הוא היה חרדי קיצוני שהקפיד על קלה כחמורה, ומצד שני
'ובנים לא היו להם'
בפרקי אבות כתוב- בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף…ילדינו היום לומדים תלמוד לפני גיל 15
היו ימים בשיח ג'ראח
הייתה זו התקופה שלפני מלחמת המפרץ. כמתמחה במחלקת נשים התבקשתי להגיע למרפאת נשים בשכונת שיח ג'ראח, ולקבל שם נשים מהשכונה.
לא מאמינה בניסים
אני לא מאמינה בניסים. כשמטופלת מספרת בשבחו של תכשיר פלא “טבעי” שמשפר זרימת דם, קוצר נשימה, לחץ דם גבוה, אנמיה,
לא תעשו לכם אלילים…
כשהייתי קטנה, הורגלתי לראות כנסיות ברחבי ניו יורק. מול בית הספר היסודי, עמדה כנסיה גבהת קומה, ומידי שעה הצטלצל קולו