ולדניות שובבות
״ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך״ – כמה זה יותר מידי לידות? בדורנו התברכנו במשפחות גדולות, מה שלא תמיד התאפשר
״ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך״ – כמה זה יותר מידי לידות? בדורנו התברכנו במשפחות גדולות, מה שלא תמיד התאפשר
במרפאה אני פוגשת את מחלת ההשמנה. לא מעט נשים שטיפלתי בהן זכו להשיל מעצמן קילוגרמים רבים עקב הרצון להרות בבריאות.
את הציטוט הבא מצאתי בספרו של יוסי אש ונחמן לידור 'הדרך אל העו"שר – חוכמת הניהול של כלכלת המשפחה'. בארוחת
חתונה בדיר. ליד מיטתי מונח ספר נוסטלגי במיוחד, ספר שהושק לכבוד השנה ה־70 לייסוד קיבוץ שעלבים. הספר מביא אנקדוטות שמאפשרות לנו
הרפואה בימינו מתקדמת כידוע יותר מאי פעם, בעזרתו יתברך. מדובר גם על רפואה מונעת וגם על רפואה מתקנת, אך תחום
יש הטוענים כי בן סורר ומורא הוא משל בעלמא, ולא היה ולא עתיד להיות מציאות כזאת. אכן מצב בו ההורים
בהריון שלי עם התאומות- הראשונה יצאה ורדרדה ושמנמנה, ואילו השנייה נולדה קטנה וכחולה. מסתבר שהייתה היפרדות שליה. הצוות הנאונטלי נבהל
בית הספר של חלומותיי. בתלמוד תורה דביר בנוף איילון, אין ילד שלא מקבל פרס בסוף שנה. אחד על שינון, אחד על
שיפי נכנסת עם אימא. מהוססת. ״דוקטור, תקשיבי, אני מתה מפחד שתהיה לי חופת נידה. נכון את מבטיחה לי שזה לא
הספר 'הלל ממוצב המזח' מספר על הלל אונסדורפר ז"ל שהיה חייל נח"ל שנלחם במלחמת יום הכיפורים במוצב המזח ונפל בשבי