שליחות מעבר לפינה
"פרופסור, לא חבל?". צהריים במרכז כנסים באזור הצפון. האולם מלא אנשי רפואה – טכנאיות, אחיות, גינקולוגים ומומחי אולטרסאונד בין־לאומיים. המרצה הוא
הבלוג
רפואה בפרשה: לבנות את בית המקדש הפרטי
זמלוויס היה רופא נשים אוסטרו-הונגרי, שגילה כי רחצת ידיים בחומר מחטא בבתי יולדות מקטינה מאוד את הידבקות היולדות באלח דם
עבודה שהיא עבדות
מחאת המתמחים היא מוצדקת ביותר. בזה אין ספק. 26 שעות של עבודה רציפה זה טו מאצ׳ לכל הדעות, בוודאי כשמדובר
ספרו לסבתא
כמו צפצפה רעדנית. הרב אלישיב היה בן יחיד להוריו. הוא נפטר עם כאלף צאצאים, עד כדי כך שהוא לא הכיר את
רפואה בפרשה – רעידות אדמה וחבלה בהריון – ונגפו אשה הרה
כשרועדת האדמה בטורקיה , היא מבשרת לנו לרענן נוהלים ולהתכונן לאירוע דומה, שבעזרת ה' לא יגיע. צריך לצאת מהבית- ומהר.
בין האתמול לעתיד – תדעו שיש אהבה
מעבר למפל הדמעות, אני צופה בסרטה של יהודית פסל, 'בין שמיים לחול'. ואני מרגישה את החול הלוהט מתחת לרגליי, ואת
נולדות מחדש
מדירה קטנה לבנייני האומה. הכול התחיל לפני יותר משלושים שנה, בבית צנוע בשכונת רוממה, בחדר לימוד קטנטן, כשליד שולחן עמוס ספרים
פרשת יתרו – עד כמה לכבד את החם והחמות?
דמה בן נתינה כיבד מאד את אביו. פעם, הגיעו לביתו חכמי ישראל שבקשו לקנות מאביו יהלום יקר מאד. דמה קבל
כיבוד הורים קשישים וחולים
אני אוהבת קשישים. כל קמט מספר סיפור. כל אחד הוא ספר היסטוריה מהלך. התבונה שנקנית עם שנות פז״ם רבות לא
ללב אין תחליף
לב של כלב. כשאני רואה אותה מרחוק אני קופאת במקום. אומנם היא חברה שלי, אבל היצור האימתני שצמוד אליה ומתנשם בכבדות