חלום של בלהותי

הם עומדים ליד מעיין סטף שבמערב ירושלים, זוג בשנות השלושים לחייהם, האישה בהריון מתקדם, כאשר כריסה בין שיניה, והם מעבירים ממי המעיין מפה לפה – מראה הזוי למתבונן התמים.

אבל סוד גדול יש בדבר… מדובר ב'סגולה' עתיקת יומין, להיפוך העובר ברחם ממצג עכוז למצג ראש. כך לפחות חושבים רבים.

במהלך ההיריון העובר צף בתוך מי השפיר, ומשנה את תנוחתו בתדירות גבוהה. בהריון בשלב מתקדם ניתן להתרשם ממנח העובר וממצגו בבדיקה ידנית, וכן בעזרת מכשיר העל-קול. המצג השכיח ביותר הוא מצג ראש, וייתכנו גם מצג עכוז, וכן מצג פנים, מצח ועוד. מצג עכוז שכיח במצבים בהם קיים ריבוי מי-שפיר ברחם, בנשים ולדניות, בפגים ובהריונות מרובי עוברים. קרוב לארבעים אחוז מהעוברים לקראת סוף ההריון נמצאים במצג עכוז, מצב שבו 'מקופל' העובר ברחם כאשר הראש נמצא למעלה והעכוז בחלק התחתון של הרחם; אך לקראת הלידה עצמה רק כשלושה אחוז מהעוברים נשארים במצג זה.

לידת עכוז מוגדרת כלידה בסיכון גבוה, ונדרשת מומחיות גבוהה של הרופא המיילד כדי לסיים אותה כאשר לאם ולוולד שלום, מפני שבמקרה זה החלק המקדים בלידה צר יותר מהראש שיוצא אחריו, וקיים חשש לקרע בצוואר הרחם ו/או לפגיעה בעובר. הסיבוך הקשה ביותר שעלול להתרחש בלידה זו מכונה בלשון הרופאים הגינקולוגים 'חלום הבלהות של המיילד' – מצב שבו ראשו הגדול של העובר נשאר לכוד באגן לאחר יציאת העכוז ורוב הגוף. במשך שנים עברה מיומנות יילוד לידות עכוז מדור לדור בין רופאי הנשים, והיה מקובל שרופא מיילד מיומן יכול 'לקחת על עצמו' ליילד לידת עכוז, אלא אם כן קיים סיכון נוסף או שמשהו הסתבך – ואז היו מעבירים את היולדת לחדר ניתוח ומוציאים את העובר בניתוח קיסרי. גם אני מהדור שעוד למד איך מילדים לידת עכוז. ואז פורסם מחקר גדול ורב-מרכזי שכלל נתונים מעשרים ושש ארצות שונות וכלל אלפי לידות, והוא הוכיח באופן מובהק כי יש עדיפות ליילד כל עובר המגיע ללידה במצג עכוז בניתוח קיסרי מבחינת בריאות העובר, כאשר בממוצע יורד הסיכון לפגיעה עוברית מ-4.5% ל-1.5%. מאז ציבור הרופאים המיילדים שינה את הגישה המיילדותית.