admin
אני זוכרת באופן טראומטי את הלידות הראשונות שיילדתי כרופאה צעירה. החוויה משכרת ממש. אין מה לומר. אני הופכת לשותפה למופע של נשמה חדשה שהבליחה זה עתה לעולם. זה ממש 'ליד -ה".
אבל בתוך להט החוויה אני לא יכולה לשכוח את הקול הטורדני של אחד המתמחים שהדריך אותי . הוא חזר ואמר בנחרצות- 'חנה- תרשמי'…'מה לרשום'?, שאלתי. והוא השיב- 'חנה- תרשמי את כל מהלך הלידה. את אף פעם לא יודעת איזה עורך דין יחכה לך בפינה.'…נחרדתי רק מהמחשבה. וחזרתי להביט בהתפעלות על האם היולדת שמחבקת את הפלא שבידיה, תוך כדי התעלמות מכל מילה שהוא אמר. האם צדקתי? כנראה שלא.
לרופא ניתנה רשות לרפא, ויש בכך אף מצוה. אחד הטעמים ל'רשות' שהתורה היתה צריכה לתת לרופא הוא משום שהוא יודע שיתכן שתקרה תקלה במהלך עבודתו, גם אם נתן את הטיפול הטוב ביותר-ואז יכול הוא לומר לעצמו 'מה לי ולצרה זו'? לכן חז"ל קבעו שהמזיק תוך כדי קיום מצוה פטור מתשלומים, כל עוד לא פשע. לפי דעה זו – זאת כוונת חכמים באומרם שניתנה רשות לרופא לרפא ולכן לא מתייחסים אליו כמזיק רגיל ופוטרים אותו מן התשלומים אם הזיק תוך כדי עשיית מצוה.
אך ברור שאין להתייחס בסלחנות למעשה של 'רשלנות רפואית'. יש ללכת בשביל הזהב: להעניש חשוב שתוקם מערכת בקרה, 'שלוחי בית דין', שיוודאו שהמערכת הרפואית (כמו גם מערכות ציבוריות אחרות) פועלת כשורה, במומחיות ובהגינות ראויים.
קביעת חז"ל שרופא שהזיק 'פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים' נסובה לדעת פוסקים רבים על המקרים הגבוליים; לפי זה יש שפסקו שטעות רשלנית שנגרמה מחמת לחץ שהרופא היה נתון בו – פטור הרופא מן הדין, אך ראוי שיפייס ויפצה את החולה. מצד שני רופא שנהג לפי שיקול דעתו המקצועי אבל בדרך שונה מהמקובל בין חבריו הרופאים – עשוי להידרש לתת את הדין ולהיחשב רשלן, וכל כיוצא בזה.
מעיקר הדין ראוי שרק הרופא המומחה ביותר יימצא באזור החולה יטפל בו, זו חובתו, ואסור לרופא פחות מומחה לטפל בחולה במקומו. למעשה במערכת רפואית מודרנית אין אפשרות שכל המעמסה הטיפולית תיפול רק על הרופאים הבכירים, ולכן הטיפול הרפואי מתחלק בצורה מושכלת בין אנשי הצוות. על פי זה ההיתר להטיל חלק מהטיפולים על סטודטים שאינם עדיין מומחים כלל אינו מובן מאליו.
אני זוכרת איך ניגשתי בידיים רועדות לשאיבת הדם הראשונה דווקא אשה מבוגרת שהוורידים שלה ראו ימים טובים יותר. זאת חוויה לא נעימה. אבל האם יש ברירה? תמיד יש את הפעם הראשונה. גם אצל מוהל. וגם אצל רפלקסולוגית. וגם אצל חובש קרבי. אני חושבת שכדאי לקבל את הסכמת המטופל ואם הוא מתנגד, לדעתי- צריך להתחשב בדעתו, גם אם זה לא נח למערכת. אבל אני בדעת מיעוט מסיבות ברורות.