סוף סוף בשורות טובות
ממשיכים ללוות את שושי ואורי בדרכם להריון המיוחל. והפעם: אחרי חג הפסח, הגיעה הגאולה… אבל הדרך עוד ארוכה.
פורסם באתר הידברות
חג הפסח עבר. היה זה מסע ארוך ומייגע. זה התחיל עם השאלות הנצחיות של ההורים – 'תבואו אלינו לסדר? רבקי, אסתי, שימי, ברורי, יוסי, אסתי וכו' כל כך ישמחו לראותכם'. כן, עם גדודי גוזלים כולם, כן ירבו. לפני שנה, שושי חטפה מיגרנה בזכות היללות, הצעקות, המריבות, והחזרות הגנרליות על 'מה נשתנה' בקולות שדמו לצפצוף הזרזיר. באפה עולה ריחו של היין שנשפך על החצאית הלבנה החדשה שלה, כשאחד המתוקים שלח את אמתו השמנמנה לעבר הסוכריות שסבא חילק. וההתרגשות סביב האפיקומן… כמה תזזיתיות ורחש. האמת היא שהילדים הגדולים הרגישו די שקופים… הרי טרם נולד להם ילד שיאמר מה נשתנה, או שיחדש חידוש שהכין מההגדה כשסבא משלשל לידיו עדשי שוקולד ואגוזים, כשחיוך של נחת מאיר את פניו. וגם אין להם עדיין מי שיבצע לרוב גאוותם את המחזה של סיפור יציאת המצרים וקריעת ים סוף בעזרת מקל, תופים, וגיגית מים.
גם אורי הרגיש אאוטסיידר. הוא מקנא בגיסיו יוסי, שימי, ואר'לה שמסיבים בנחת בזמן הסדר כאווזים מפוטמים, גוזליהם מימינם ומשמאלם, ושוחים ברזי ההגדה. אביו כמעט ולא פונה אליו, למרות שהוא יגע ימים ולילות בהכנת 'מטעמים' מההגדה. במה הוא פחות מהם?
ובימי חול המועד הגדולים שלנו נטו להישאר בבית. כל האירועים החברתיים והמשפחתיים לא ממש קסמו להם, מה עוד שהמיגרנה העיקשת ליוותה גם השנה את שושי בנאמנות יתרה. אך בכל זאת רגליהם נשאו אותם מידי יום לקברי צדיקים – מערת המכפלה – כולל אולם יצחק, קבר רחל אמנו, קברו של יוסף הצדיק שפתח את שעריו לכבוד מועד, קברו של שמעון הצדיק בירושלים, ותפילה זכה נשאו מהר הצופים מול מקום מקדשנו.
אך הקשה כל היתה הציפיה… שושי מקבלת הפעם זריקות של פרוגסטרון [גסטון] לחיזוק רירית הרחם, והחומר השומני שבזריקה מסב לה כאב עצום. אורי, תשוש, לא מוצא כוחות כדי להעצים אותה.
ואז הגיע אסרו חג…מיד אחרי החג מחזירים את המטבח ללבוש החול שלו, כלי הפסח מסודרים ומוטמנים בבוידם, ושטיפה יסודית של הבית מחזירה אותה לכשירות. הגיעה תקופת 'אחרי החגים', ועמה סל של חלומות, ציפיות שמחכות להתגשם.
בוקר אביבי. שמיים צלולים. רוח קלילה מדגדגת את ענפי הברוש, ומותירה שלכת אדמדמה-צהבהבה במורדות השביל. שושי ואורי יוצאים מהיישוב לכיוון יחידת ה-IVF. והנה הם עומדים לפני דלת היחידה. הלמות ליבם כפטישים. הנה הגיע היום הגדול. תבחין ההיריון המיוחל מחכה לומר את דברו… צביה האחות שואבת במקצועיות כמות קטנה של דם מזרועה של שושי. התוצאה תגיע בעוד כשעתיים. הם נוסעים לשאת תפילה ליד שריד בית מקדשנו.
חיובי! חיובי! חיובי!
חלף חג החרות, והביא על כנפיו בשורת הגאולה.
אך עוד דרך ארוכה לפנינו.
שושי תמשיך עם הזריקות ותבצע מעקב של בדיקות דם כדי לנטר את התפתחותו של העובר. בהמשך – יוכלו לראות את התהוותו של הנולד [אולי שניים] במכשיר העל-קול. כשבוע לאחר בשורת ההשרשה, נוכל לצפות בשק הריון תוך-רחמי, ולאחר מכן – עובר יופיע בתוכו, ובהמשך- דופק זעיר בלבו של העובר שיבשר על חיוניותו.
אבל שושי ואורי לא מפחדים מדרך ארוכה…