המטרה: בית

'וייטב אלוקים למיילדות ויעש להן בתים'. מיילדות בשם שפרה ופועה, יהודיות אמיצות או גויות בעלות ערכים (תלוי בפירושים), יוכבד ומרים או סתם שתי נשים לא ידועות, 'עשו היסטוריה' בזה שעמדו על דעתן ועל ערכיהן ועל האמת שלהן מול פרעה המלך הגדול והרשע, 'ותחייןָ את הילדים'. הן בוודאי שלא היו המיילדות היחידות של רבבות נשות ישראל שהיו מפוזרות בכל ארץ גושן ואף בחלקים אחרים של ארץ מצרים הגדולה. אבל נראה כי ספק אם בכלל נשים שרגילות לגדל שש תינוקות בכרס אחת זקוקות לסיוע של מיילדות… אין ספק שלמיילדות היה תפקיד מיוחד, לנהל את ההריון והלידה מבחינה רפואית, לתמוך רגשית בנשים, ובמילים פשוטות – לדאוג לעתידו של העם היהודי. פרעה בייאושו מכך ש'בני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד' וכאשר הוא הגיע למצב של 'ויקוצו מפני בני ישראל' חשב שאולי המיילדות האלו תסכמנה בפקודתו לעצור את התהליך. הוא קיווה אולי לגרום לנשים היהודיות להפסיק לפחות ללדת בנים חיים, לגרום לאווירה כזו שללדת בנים בתקופה הזו זה מותרות, אפשר להסתפק בבנות, לא צריך להגזים בילודה, חבל להרגיז את פרעה, אפילו אפשר אולי להבין אותו… אבל הוא טעה. הנשים הגדולות האלו נשאו את המשא ההיסטורי הזה על כתפיהן במודע, הם לא נכנעו לא לשליט ולא לפחד ולא לחשבונות עתידיים.

והשכר שלהם, כתשובת המשקל, היה הבתים שה' 'עשה' להם. 'בית' משמעותו משפחה, הגנה, פרטיות, שלוה, שמחה, עתיד. 'אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו', ואם ה' בונה בית הרי זה בניין עולם. מי שלוקח על עצמו אחריות היסטורית להגן על בתים כה רבים, על העתיד של עם ישראל, מגיע לו בית משלו, בית מושלם, בית כזה שרק ה' יכול לבנות. לכל אחת הבית עם שליחות המתאימה, יש 'בית כהונה' ויש 'בית מלכות'. לא כל הבתים היהודיים שווים, אבל לכולם מטרה אחת – ההמשכיות של העם היהודי ושל הבית היהודי, ולזה זכינו כולנו בזכות שפרה ופועה. אז האם זה משנה מי הן היו באמת?

פורסם בגילוי דעת לפרשת שמות תשפ"ב