במרכז פרשת וירא עומדת העקידה. יש עוקד ויש נעקד, ושניהם עברו טלטלה משמעותית מאוד גם לקראת העקידה, גם בזמן העקידה, וגם אחריה.
צריך לזכור שעקידה התקיימה, אלא שה' ביטל ברגע האחרון את הציווי לממש את שחיטת העקוד והקרבתו לה'. זה לא קרה, אבל העקידה הייתה ונבראה.
אין עדויות על צלקות שנשארו אצל אברהם ממעשה העקידה, מכך שעמד עם סכין שלופה מעל צווארו של בנו יחידו אשר אהב שעקוד לפניו על המזבח כשהוא מתכוון לשחוט אותו כקרבן לה', עד שברגע האחרון נאמר לו 'אל תעש לו מאומה'. אבל לגבי יצחק, חז"ל והמפרשים מסבירים אירועים שונים שקרו לו בחייו כנובעים באופן ישיר מהעקידה. למשל , חז"ל אומרים שזה שהוא התעוור בזקנתו היה מחמת דמעות המלאכים שנפלו על פניו בזמן שהתכונן לשחיטתו.
כמובן שמדובר במטפורה, שהכוונה שלה היא לומר שלמרות שלא ניזק פיסית – בכל זאת הוא יצא מהעקידה בעל מום, עם עיניים פגיעות ועדינות ש'כבו' לעת זקנתו. כביכול הוא הציץ לעולמות עליונים באותם רגעים, וזה לא התאים לחזרתו לעולם הזה. יתכן גם ששתיקתו ארוכת השנים קשורה להלם מהעקידה, ויתכן שכך גם דמותו המיוחדת כאשר הלך בשדה לפנות ערב, ורבקה ההלומה מיהרה לשאול את העבד 'מי הוא זה', ואחרי שקיבלה את התשובה 'נפלה מהגמל'.
טראומה לאחר אירוע מעורר אימה עשויה אכן לגרום לזעזועים בנפש, כאשר חלקם עלולים לבוא לידי ביטוי רק שנים אחר האירוע.
פעם לא הייתה כלל מודעות להשפעות העלו, והמושג 'פוסט טראומה' לא היה בלקסיקון. רק אחרי מלחמת יום הכיפורים התחילו להתייחס אל הטראומות של הלוחמים בקרבות הקשים ובאירועים רוויי הדם של המלחמה, כאשר התובנה שהתרקמה היא שעצם ההשתתפות בפעילות הצבאית בתקופה סוערת ולחוצה עלולה היא עצמה לגרום לנזקים לנפש. ומסתבר שניתן לחזות זאת מדעית.
מחקר מאיכילוב איתר מנגנון ביולוגי במוח המאפשר לנבא תסמיני לחץ פוסט-טראומטי. נבדקו התגובה המוחית במצבים מעוררי קונפליקט וכעס בקרב חיילים קרביים בתחילת הטירונות וכשנה לאחר מכן, בסיום אימון קרבי מתקדם- הדורש מאמץ נפשי וגופני. אלו תקופות המזמינות תגובות כגון הפרעות בשינה, מחשבות טורדניות, ומצב רוח ירוד, בדומה לתסמינים המופיעים לאחר אירוע טראומתי.
באמצעות הדמיה מוחית תפקודית נמצא כי קיים מנגנון מוחי המקשר בין ניהול כעסים לבין התמודדות עם לחצים. בקרב החיילים, עוצמת הפעילות באזור קליפת המוח המצחית, בזמן סיטואציה מרגיזה ניבאה את הצלחת ההתמודדות הנפשית שלהם עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה.
אנחנו עם שבע טראומות. אבל יש לנו מורשת, מאבות אבותינו ,שמלמדים אותנו שאפשר לפסוע הלאה. גם אם נדמה שכהו עינינו מראות, ניתן וצריך לצמוח מתוך החשיכה.