לפני ימים מספר נולדה בי אימהות רחבה יותר. הפכתי לאם לילד שהעניק חיים חדשים לאדם אחר. אולי זה סוג של סבתאות. השבוע בננו החליט להצטרף למועדון היוקרתי הזה. זה תהליך ארוך ומייגע. יש המון בדיקות מקדימות בדומה להריון שבו אנחנו מבצעים בדיקות כדי לשמור על בריאות העובר והאם. מתברר שבננו גזר על עצמו סוג של “שמירת הריון” כמה שבועות קודם, כשהוא נזהר שלא להידבק בקורונה ולא להיכנס לבידוד, כדי שהניתוח יוכל להתבצע במועדו. ההודעה על התרומה באה לנו בהפתעה. אבל האמת היא – שלא. מתאים לו. הנפרולוגים והכירורגים שחלפו על פניו של בני, וראו את חיוכו, את האופטימיות ואת החוסן שלו, כמה שעות לאחר הניתוח ועוד לא זרחה עליו השמש, לחשו מתחת לשפמם “אתם קרוצים מחומר אחר”.
היום, רוב השיח נסוב סביב תרומה מהחי, והרב הבר זצ”ל ותיבדל לחיים טובים, אשתו רחל, קנו לו חלקות רבות בעולמות עליונים בזכות עמותת “מתנת חיים”. מדובר בתרומת כליה, תרומה חשובה מאוד וחד-פעמית. הכליה הוא איבר חיוני, ופגיעה בתפקודה גוזר על האדם טיפולי דיאליזה במקרה הטוב, ומוות במקרים רבים. תרומת כליה הוא מעשה אלטרואיסטי. אדם מוכן לסכן את עמו ובמעט את עתידו עבור האחר הנזקק לזה.
אבל לי היה קשה. נעתי על המנעד שבין האמא המתרגשת לבין האמא-רופאה החוששת. בלילה, על משכבי, חלמתי שנקרע ממני איבר שבגוף, כמו בלידה. אני מודעת לחשיבות של ניתוח בטן שבו מעורבים כלי דם רבים, ואיברים סמוכים חיוניים. והדמיון מתפרע. הבנתי שנפער חלל באגן של בני, אבל הנשמה הלכה, התמלאה והתרחבה לשתי נשמות.
לא כל אחד ניחן בתכונות הנפש, באומץ הלב, ובבריאות הגוף לתרום כליה. אבל קיימות תרומות אחרות. לאחרונה קמה יוזמה להקמת בנקים של חלב מוסדרים ליד בתי החולים בישראל. הבנקים לחלב-אם יועדו לספק חלב מתורמות בריאות לתינוקות מאושפזים, שאמותיהם אינן מסוגלות להעניק חלב. התורמת היא אם מניקה בריאה, שמוכנה לשאוב חלב מעבר לכמות הנדרשת לתינוקה, ומבלי לסכן את כמות החלב של התינוק שלה.
ויש תרומת שיער. גם השיער מתחדש במהירות כמו תאי הדם. בנותיי ונכדותיי גידלו צמות זהובות ארוכות, וכמה מהן תרמו אותן לעמותת “זיכרון מנחם”, להכנת פאות לבנות נטולות שיער בשל טיפול כימותרפי. הכרתי בחור שמשאת ליבו הייתה לתרום כליה – אך אשתו חששה. הוא חשב על תרומת מוח עצמות, אך גם מזה היא הסתייגה. ואז הוא מצא פתרון יצירתי כדי למלא את הרצון לתרום. הוא הוריד לרגע את כובע הגרב שחבש לראשו, והתגלתה לפני רעמת שער בלונדי. בבוא הזמן, הוא הסביר, יתרום את שערו לטובת חולי סרטן, וגם אשתו תשמח בכך…
תרומת מחצית השקל נופלת בתחילת חודש אדר כי האמת היא ששמחה אמיתית יכולה להיות רק בנתינה משמעותית. להיות מאושר פירושו לחיות חיים של משמעות, כפי שכתב ויקטור פרנקל, הוגה שיטת הלוגותרפיה. במקום לחשוב איך אני יכול לדאוג שחיי יהיו טובים לי, אפשר לחשוב איך אני יכול להפוך את חיי ולהיות פשוט טוב. לא “לחיות טוב” אלא “להיות טוב”.