הכנת השבת בצל הקורונה
לבושתי, מזה כעשור, אני מודרת מהמטבח. ילדיי חוגגים שם, ואני מגיעה לשולחן שבת, שהתפריט מפתיע אותי כל פעם מחדש. וכעת, התיידדתי אתו קצת. עשינו סדנת בישול. הכנתי חלות, וונחוח השבת נוכחת אף בחדר העבודה שלי. כמה ממתינים לשבת. בלי רדיו. בלי חדשות.
גם בלי תחבורה ציבורית. וקניונים פתוחים. ובתי בילוי. ואתרי קניות ומסעדות. הרחובות שוממים. שבת המלכה מתהלכת בגלימת פאר ברחובות, דופקת על הבתים. הנה, הגעתי. והבאתי אתי שלוות עולמים.
עם ישראל מתכנס אל תוך הבית. אל תוך המשכן הפרטי שלו, בדיוק בפרשות בהן מדברים על המשכן ועל התכנסות בני ישראל. מה שיש לנו זה קודם כל- קורת גג, אבינו שבשמיים. והוא ללא דמות גוף, ואינו נראה- בדיוק כמו הקורונה. אבל הנוכחות שלו מורגשת שלו כעת יותר מאי פעם. תוך שבוע, העולם כולו התהפך מהקצה ועד הקצה. שועי עולם נכנעים אל מול יצור מיקרוסקופי ערמומי. וכל התככים הפוליטיים נראים כל כך מגוחכים. ואולי דווקא בגללם, כל זה מתרחש.
ריבונו שלך עולם רוצה אחדות. הוא רוצה את הלב.
אקבל את שבת המלכה מוקדם מהרגיל, בלי נדר.
חבל על כל רגע.
שבת שלום.