המעגל המשפחתי משפיע על החיים האינטימיים?

אין מטבע אחד דומה לשכנו. כך כיוון אומן –העל, ריבונו של עולם, שנהיה מיוחדים כל אחד ואחד במערך שלם של תכונות ונתונים גופניים ורוחניים. וכך, בנושא העדין של חיי האישות, ההבדלים האנושיים באים לידי ביטוי משמעותי . והרי-החיבור האינטימי מקפל בתוכו גוף ונפש, רגש והגיון קשר נשמתי עמוק וקרבה נפשית וגופנית עילאית עד שהיו לאחד.

במשפחה שבה היחס לגוף, הוא פשוט, 'זורם', צנוע אך לא מוסתר, יש סיכוי רב שבני הבית יגדלו בבריאות הנפש והרגש גם בנושא זה, וימצאו בהורים כתובת לתהיות ושאלות העולות מתוך סקרנות טבעית ושיחה מלב אל לב.
לא כך הדבר בבתים בהם ישנו קושי בהנגשה של עובדות החיים בצורה ישירה, טהורה, לא מתחמקת, ובמיוחד בצמתים של התבגרות הגופנית של הנער או הנערה. אצל הבת, שאצלה ההתבגרות הגופנית הרבה יותר חדה ובולטת כשבמרכזה הופעת המחזור החודשי, שאצלה במקרה שהיחס תקין ופשוט והקשר לגוף בריא ונח קיים סיכוי סביר שהיא תגדל למבוגרת ולרעיה ולאם שהמיניות שלה בריאה, נעימה, 'זורמת', ולעומתה חברתה שלא זכתה לחינוך מסוג זה תהיה מסובכת ביותר בגישתה לנושא, גם כלפי עצמה וגם כלפי בעלה ואח"כ בתה.
במקרה הקיצוני מדובר על הופעת וגיניזמוס ברמות שונות שיפריעו לאשה מאוד בקשריה הגופניים עם בעלה, ובמקרים אחרים מדובר 'רק' על חוסר סיפוק והנאה מהתשמיש ומכל מה שסביבו, על התחמקות לא-מודעת מקיום ה'מצוה' בכל הזדמנות אפשרית, ועל הפסקה בגיל צעיר יחסית, אחרי הולדת הילדים, של המגע עם הבעל, באופן מוחלט או לפחות באופן משמעותי, בדרך כלל שלא על דעתו ושלא ברצונו.

קיימת אמנם סתירה מובנית בין כללי הצניעות הנדרשים בחברה שומרת מצוות ובמשפחה שמקפידים בה על צניעות בדיבור ובמחשבה ובמעשה – לבין דיבור מפורש והדרכה נקודתית בנושאים האלו, שהצניעות יפה להם – כפשוטו. אך קיים שביל זהב שאינו 'בשמים', שבו על ההורים להדריך את ילדיהם ולסייע להם לעבור בשלום את המעבר הקשה – לעיתים מגיל הילדות לגיל ההתבגרות, הגופנית והרגשית.

אחת השאלות שאין עליהם הסכמה גם בתוך המשפחות ה'תורניות' הוא הצורך או הלגיטימיות של הבעת חיבה גופנית בין הבעל והאשה לפני הילדים. במשפחות מסוימות לא יעלה על הדעת שהאב יחבק את האמא לפני הילדים או ישק לה, ולעומתם במשפחות אחרות זהו מעשה יומיומי ומובן מאליו. חמותי ז"ל סיפרה לי איך שפעם כשחזר בעלה, חמי ז"ל, מן העבודה בשעות אחה"צ המאוחרות היא ניגשה אליו בדלת ונשקה על לחיו, מעשה של יום-יום, ולפתע היא רואה בזווית עינה את אחת החברות של בתה, שבמקרה הייתה אצלם בבית, פותחת זוג עיניים בתדהמה עד שהיה נראה שהיא הולכת להתעלף… חמותי שאלה אותה מדוע היא כל כך נדהמת, והנערה ענתה לה: "בחיים שלי לא ראיתי את אמא שלי נותנת נשיקה לאבא שלי"! האם כך ראוי? בוודאי שאין מדובר על מעשה חריג, בעל קונוטציה לא צנועה, שאסור באיסור חמור שייעשה לפני הילדים בשום אופן הוא; אבל חיבוק קל או נשיקה על הלחי או היד – נראה לנו שאין בהם שום רע, אלא להיפך – הם מראים לבני הבית את הקשר המיוחד בין ההורים, ויש בהם אפילו משום 'חיסון' מול מקרים, שקורים גם 'במשפחות הכי טובות', של כעס בין ההורים – חיבוק קל כמה שעות אחרי ויכוח נרגז עשוי להרגיע את הילדים שבכל זאת 'הכל בסדר' בין ההורים, ולהסיר דאגה מלבם שמא חס ושלום משהו עומד להתקלקל ביחס שבין הוריהם.