את הלידה הזאת לא אשכח. ערב יום הכיפורים היה וחדרי הלידה במעייני הישועה היו עמוסים לעייפה.
בעומס שכזה, אפילו יולדת שהיא וולדנית גבוהה – בלידתה ה13, לא זוכה ליחס מיוחד. האמת היא שלידות של וולדניות בלידות של שתי ספרות, אינן משהו כל כך חריג ומיוחד בחדר הלידה הזה….
הלידה התקדמה מהר מהצפוי, ושעה קלה לפני כניסת החג, הנסיך הגיח לעולם, המוז'יק שלנו, בלידה ממש לא קלה…כפרת עוונות של ממש.
אבל העיקר, הידיים מלאות…..מגלגלים אותי במעלית לאשפוז במחלקת יולדות, שם אשהה ביום הקדוש. 'מזל', הרהרתי בליבי, 'שאני במעייני הישועה'. אני נפרדת מהאיש שחוזר הביתה להיות עם ילדינו, נשכבת בסוויטה היפהפיה, ומאפשרת לעפעפיים לצנוח סוף סוף. עוד ראשי פוגש את הכרית, ובוקעת קריאה רועמת ברמקול המחלקתי. המבטא היקה מוכר לי…'יולדות יקרות. בעוד פחות משעה ייכנס היום הקדוש.
אתן יולדות. ולכן- אני מבקש מכן, לאכול סעודה של יום טוב. אין לצום וגם אין סיבה לצמצם באכילה, כי על פי ההלכה- אתן חייבות לאכול כיד להתחזק וגם כדי שהחלב יהיה מיטבי. את זה אני אומר כרופא ילדים מומחה. בברכת המזון, אתן מוסיפות תפילת יעלה ויבוא מיוחדת שהתקינו חז"ל ליום הכיפורים, וגם רוחצות בחמין…מזל טוב!'
כמה מרגיעות מילותיו. כמים צוננים על נפש עייפה. אם היו לי ספקות, הם נמוגו באחת. יום חג הוא!
היה ברור לי ללא צל של ספק שזה קולו של דר. רוטשילד- האיש והאגדה. יהודי ירא שמיים, תלמיד חכם, מומחה ברפואת ילדים, מוהל, אב ל17 ילדים, סב לנכדים ונינים רבים, שזכה להגשים חלום. הוא הקים ,בעשר אצבעותיו, אימפריה של ממש- בית רפואה רחב ידיים, השוזרת מקצועיות עם נשמה, ופועלת יד ביד עם ההלכה. הוא גם יזם שיעורי רפואה והלכה במתחם בית החולים המועברים לרבנים על ידי הרב הגאון הרב זילברשטיין, בהם השתתף , בין השאר, האיש שלי, במשך תקופה ארוכה והוסיף דעת.
זכה דר. רוטשילד, זצ"ל, לראות בחייו נחת יהודית מצאצאיו וצאצאי צאצאיו, וצאצאי צאצאי צאצאיו, לראות את פריחתה של בית הרפואה, כאשר מחלקות חדשות צצות תדיר כפטריות לאחר הגשם. ואנחנו נתגעגע לאיש האחד ומיוחד, יחיד בדורו, שהיה לאות ולמופת לעבד ה' בכל רמ"ח ושס"ה. יהי זכרו ברוך.