
השנה נוכל לקיים את שמחת החג במלואה. את בשורת השמחה תביא בכנפיה הסוכה המודולרית שבנינו, עם גג נפתח, כך שהמזגן יהיה אושפיז הכבוד לאורך כל ימי החג. מזה שנים אני אומרת לאיש שרק המזגן יכול להעניק הרגשה של בית בסוכה, לא עציצים ולא קישוטים ולא רהיטים. וגם – האישה, הרי ספק גדול אם אכן מקיים האיש 'כעין תדורו' אם הוא ישן בסוכה ואשתו נשארת לבדה בבית. אז באירופה הקרה, משום הצינה, היה הבעל נכנס הביתה, ושבו בעלים לגבולם. אבל בארץ הקודש בה החמה מסרבת להיכנס חזרה לנרתיקה, אין לאיש סיבה לעזוב את סוכתו. משום מה לא נשמעת קולן של הפמיניסטיות הדתיות למיניהן המתעקשות לקיים את מצות השינה בסוכה עם האיש שלהן, אולי זה פשוט הרבה יותר ססגוני לעסוק בריקודים עם ספר התורה בשמחת תורה .
מה היא שמחה אמיתית? דו"ח חדש שפורסם, מצביע על כך שכ-90% מאזרחי ישראל מאושרים עד מאושרים מאוד. זה מדהים בכל קנה מידה. למרות ש-30% מתקשים לדבריהם לגמור את החודש, הרבה מאוד טוענים שהם לא ישנים טוב בלילה, והפיגועים והפוליטיקה והבלגן. אז איך זה מסתדר? הפסיכולוגים טוענים כי ישנם שלושה גורמים למצב האושר של האדם – המצב הבריאותי, המצב הכלכלי והמצב התודעתי. יש 'מדדים אובייקטיביים' כמו כסף או מעמד חברתי, שהם בעצם קשורים יותר להנאה. ויש את האושר. יש 'אשליה' תודעתית הקשורה לאושר והיא מורכבת מגורמים כמו משפחה, אמונה, משמעות לחיים. וכל אלו יש לנו בשפע. פרופסור יורם יובל, מומחה במדעי המח (נכד של פרופ' לייבוביץ'), טוען שהדרך לאושר לא עוברת דרך ההנאות הרגעיות, כי מנגנוני ההנאה מופעלים לאורך זמן. לכן קהלת העשיר והחכם, בערוב ימיו, בהגיע הסתיו, היה אומלל. עכשיו זה מדעי – המרכיב העיקרי של האושר הוא משמעות, לא הנאה, וזה יגיע ממעשים טובים שנעשו כי טוב להיות טוב. זו הדרך אל האושר. במקום עוד ביס בעוגת שוקולד, נשקיע באנשים שאנו אוהבים.
וכל אחת משקיע בצורה המתאימה לכוחותיו ולתקופת חייו.. אני מארחת בשמחה בסוכתנו הנאה, אבל פחות מפעם ..אך במחשבה שנייה, אני מבינה פתאום שזה לא ממש נכון… האמת היא שאני ממשיכה לארח, אבל על האירוח הזה רק אני וריבונו של עולם יודעים. מדי יום אני מארחת בלבי עשרות רבות של נשים וזוגות שמבקשים עצה, מילה טובה, חיזוק, הדרכה. אני מכניסה אותם לתוך חדרי לבי, ממש כך אני חשה. האירוח הזה הוא שקוף, כך הסודיות מחייבת. אז בעצם, לכל אדם יש את החסד שמתאים לו, לכלים שיש לו בזמן המסוים ובמקום המסוים ובגיל המסוים שבו הוא נמצא. לכל אדם שורטטה האות המיוחדת שלו בתורה בה הוא יכול לתרום לעולם את חלקו.