adminבמרפאה שלי בגבעת שאול יש אקווריום עם דגים יפיפיים, המספק מרגוע לנפש. בפרשת ראה מוזכרים דגים כשרים לפי שני כללים: סנפיר וקשקשת. חכמינו קבעו שכל דג עם קשקשים יש לו גם סנפיר, ולכן די לחפש קשקשים כדי לוודא כשרות.
בחדר ההמתנה במרפאה שלי בגבעת שאול עומד אקווריום ענק עם דגים מרהיבים בצבעם וביופיים. אין זה סוד שההתבוננות בגדים ובתנועתם מעניקה מרגוע לנפש וכמה זה חשוב לאדם שממתין לרופא.
בפרשת ראה מוזכרים הדגים המותרים באכילה, שניתן לזהותם על פי שני כללים פשוטים-לכאורה: אלו שיש שהם סנפיר, אברי תנועה מיוחדים שנמצאים בכמה מקומות על הגוף, וקשקשת, והכוונה שהגוף שלהם מכוסה בקשקשים. חז"ל קובעים, והמציאות מוכיחה שהם צודקים, שכל דג שיש לו קשקשים יש לו גם סנפיר, כך שלא צריך לחפש סנפירים – מספיק לחפש קשקשים. וגם לא צריך שהגוף כולו יהיה מכוסה בקשקשים, מצאת קשקש אחד על הדג – זהו דג כשר.
ישנם כ-17,000 סוגים שונים של דגים בעולם, אולם רק מספר קטן מהם משמשים למאכל. הדגים המוכרים כמאכל הם בעיקר סלמון, בקלה, טונה, מקרל, אמנון, קרפיון ועוד, חלקם דגי ים וחלקי דגי מים מתוקים. עד השנים האחרונות היה מקובל שמאוד בריא לאכול דגים, שמשמשים כמקור לחלבון עם ערך ביולוגי טוב, וחלקם מכיל ויטמינים ומינרלים שהגוף צריך אותם, ובעיקר חומצת השומן אומגה 3 שחשובה מאוד לבריאות הגוף.
אולם מחקרים עדכניים מצביעים שקיים באכילת דגים גם פוטנציאל לנזק בריאותי. גורמים שבעבר לא הובאו בחשבון, כמו חלקיקי פלסטיק זעירים שהים מלא מהם בעקבות כמויות הענק של הפסולת בדור האחרון, כבר מהווים מרכיב בשרשרת המזון של הדגים ונבלעים בגופם בכמויות הולכות וגדלות, ולכך ישנה השפעה שלילית על בריאותנו.
ועוד, הדגים סופגים כספית מהמים שעוברים דרך הזימים שלהם, וגם כשהם אוכלים יצורים מימיים אחרים. הכספית נטמעת ברקמות הדג שאותם אנו אוכלים. עובָרים רגישים מאוד להשפעת הרעילה של כספית בעיקר בשליש הראשון לחייהם, בגלל שמערכת העצבים שלהם בשלבי התפתחות, והכספית חוצה בקלות את השלייה. כמעט בכל הדגים קיימת בימינו כמות זו או אחרת של כספית, אולם בדגים גדולי הגוף, שאורך חייהם גדול, כמות הכספית המצטברת בגוף גדולה. לדוגמא, מחקרים הוכיחו שקיימת כמות גדולה של כספית בטונה מהזן הגדול המשמש בעיקר לסטייק דג, במקרל ובדג החרב.
כשרות דג החרב היא סיפור מורכב. הוא נקרא כך מפני שיש לו לסת עליונה צרה וארוכה המסתיימת כמו חרב שטוחה וארוכה, שעשויה להגיע עד לשליש אורך גופו. בחרב שלו הוא משתמש להגנה ולא לציד. יש לו סנפירים גדולים, אבל השאלה אם יש לו קשקשים איננה ברורה. הקשקשים צריכים להיות כאלו שנקלפים בקלות, כמו מלבוש, ולא כאלו התקועים בעור הדג.
דג שאין לו קשקשים בצעירותו אך בהמשך חייו הם יצמחו – כשר. אבל פחות ברור מה דינו של דג שבצעירותו יש לו קשקשים והוא מאבד אותם בהתבגרותו, לפני שהוצא מן המים. כך קורה לדג החרב – בבגרותו אין עליו אפילו קשקש אחד, אבל בצעירותו יש לו קשקשים . אבל יש עוד ספק- לא ברור אם הקשקשים האלו הם נקלפים או נדבקים , ולכן הוא לא משווק למרות בשרו הטעים.