adminחזרה מהירה של החייל הפגוע ליחידתו ולפעילותו הצבאית נחשבת היום חלק חשוב בטיפול בו. יש שיווי משקל עדין מאוד בין הסיכון לעצמו וליחידתו אם יוחזר הלום הקרב לפעילות קרבית כאשר הוא עדיין אינו כשיר לכך, ובין הסיכוי למנוע ממנו טראומה לאורך ימים אם יוחזר כמה שיותר מהר ליחידתו
הפניה מקרטון. כבר כמעט שנה אנחנו במלחמה קשה ומוזרה, שהולידה בין השאר יצירתיות מדהימה. רבים מרגישים שאנחנו עולים קומה. זה בא לידי ביטוי בכל החזיתות, והנה דוגמה מרגשת: במהלך משמרת ערב עמוסה נכנס לחדר המיון של בית החולים וולפסון בחולון לוחם במילואים עם נשקו עליו, והוציא מתיקו המאובק הפניה שנתן לו רופא שנלחם איתו בעזה. הייתה זו הפניה שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים כרופאים, משום שהיא נכתבה על חתיכת קרטון שנמצאה בשטח. וזו לשונה של ההפניה המאולתרת: "פלוני, מספר ת"ז פלוני, מופנה למיון לאחר חשיפה לרעש של ירי. מאז תלונות על ירידה בשמיעה, טנטון, ללא רושם לקרע בקרומי התוף אך עם החמרה בכאבים". כמובן שנפתח לחייל תיק והוא הופנה לרופא מומחה לאוזניים, וגם הפניית הקרטון נכנסה לתיק למשמרת.
יש גם תופעה הפוכה, של חיילים שכבר לא מסוגלים להירדם בבית בלי רעש חזק בסביבה וריח של שריפה. כך סיפר חבר מהמילואים לאחד מבניי ששירת בעזה, לאחר ששב מחופשה בביתו. זה נשמע משהו תמים, אבל גם זה בפירוש סוג של טראומה. השאלה היא אם החייל הזה יפנה לעזרה, ומה יקרה אם לא יעשה זאת. במקרים רבים לוחמים אינם מוכנים לטלטלה הנפשית שהם עברו או לזאת שתתרחש לאחר השחרור מהשירות הפעיל, ואין להם כלים להתמודד איתה. כשהאישה שבבית פוגשת איש שונה מזה שהכירה לפני הקרב, זאת התמודדות כפולה ומכופלת. היום לאחר כל סבב צה"ל מקיים סדנאות מובנות לשם עיבוד חוויות הקרב וחזרה חלקה יותר הביתה, וזה מבורך.
המוח מנבא טראומה. מלחמה היא אירוע טראומטי לכל האומה, ובעיקר ללוחמים. לא מעט לוחמים מסתובבים עם תחושות קשות בעקבות מה שחוו בקרב, וגם לאחר השחרור הרשמי הנפש אינה משוחררת וזה משפיע על המשך חייהם. באופן עקרוני אין הבדל בין נפגע הלם קרב לכל נפגע אחר בטראומה נפשית. מעט מדי תשומת לב ניתנה בעבר לתוצאות המאוחרות של הלוחמה על נפש החייל, אולם היום יש לנושא הזה עדנה, ומחקרים מדעיים רבים עוסקים בו.
כדי לנסות לנבא איזה חייל יפתח תסמונת פוסט־טראומטית נדרשים כלים. מחקר שנערך בבית החולים איכילוב איתר מנגנון ביולוגי במוח המאפשר לנבא תסמינים של כעס במקביל ללחץ פוסט־טראומטי. במסגרת המחקר נבדקה התגובה המוחית במצבים מעוררי קונפליקט וכעס בקרב חיילים קרביים בשני שלבים – בתקופה של תחילת הטירונות, וכשנה לאחר מכן, בסיום אימון קרבי מתקדם – תקופת שירות מלחיצה הדורשת מאמץ נפשי וגופני ומזמנת תגובות כגון הפרעות בשינה, מחשבות טורדניות, ירידה במצב הרוח ו"פתיל קצר". באמצעות הדמיה מוחית תפקודית נמצא כי קיים מנגנון מוחי המקשר בין ניהול כעסים ובין התמודדות עם לחצים. בקרב החיילים עוצמת הפעילות המוחית שנצפתה באזור קליפת המוח המצחית בזמן הסיטואציה המרגיזה ניבאה את הצלחת ההתמודדות הנפשית של החייל עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה.
החזרה המהירה של החייל הפגוע ליחידתו ולפעילותו הצבאית נחשבת היום חלק חשוב בטיפול בו. יש שיווי משקל עדין מאוד בין הסיכון לעצמו וליחידתו אם יוחזר הלום הקרב לפעילות קרבית כאשר הוא עדיין אינו כשיר לכך, ובין הסיכוי למנוע ממנו טראומה לאורך ימים אם יוחזר כמה שיותר מהר ליחידתו וישתלב מחדש בין חבריו. החזרה ליחידה יכולה גם למנוע את הסטיגמה שעלולה לדבוק בו ברגע שיודח מיחידתו הקרבית.
הלם קרב נשי. הסטיגמה מלווה חלק ניכר ממתמודדי הנפש, וכמה זה חבל. אני נוהגת לומר למטופלות עם קושי רגשי, חלקן מטופלות תרופתית, שהקושי הוא אך ביטוי לכך שיש להן נפש רגישה. הרגישות הזאת מופנית כלפי סביבתן, ובמקום הזה בדיוק נמצאת החוזקה שלהן, ודווקא משם היא יכולה להאיר את העולם. חבל שיש כל כך הרבה בושה סביב הנושאים הרגשיים. הרי מדובר בחוסר איזון הורמונלי במקרים רבים, באיזון בין רמות סרוטונין ודופמין במוח, למשל. עובדה היא שתרופות מועילות מאוד. במה זה שונה מכל חוסר איזון הורמונלי אחר?
אפשר לעשות השתדלות מעשית כדי להפחית את הסיכון לתופעות פוסט־טראומטיות אצל צאצאינו על ידי תרגול של ויסות רגשי. מחקר שבדק מאות משפחות מהעיר שדרות בשני פרקי זמן שונים התמקד בבדיקת מצוקה פוסט־טראומטית וקשיי התנהגות של ילדים והוריהם, בעקבות ירי הטילים על העיר. נמצא כי אצל הורה עם ויסות רגשי המתבטא באיפוק מחד, וביכולת לבטא קושי בצורה מותאמת מאידך, תופיע גם אצל הילד היכולת להירגע במהירות.
ויש גם צד נשי ללוחמה ולטראומה, אבל על תופעת הלומות הקרב ופוסט־טראומה אצל נשים לוחמות ממעטים לדבר. עוד מרכיב של נזק לבריאות האישה שמביא השירות הקרבי. בדיון שהתקיים לפני כמה שנים בוועדה לקידום מעמד האישה על לוחמות הלומות קרב נחשפו 550 נשים שהיו מוכרות כפוסט־טראומטיות ביחידה לשירותי שיקום, כמחצית מהן נשואות. הפוסט־טראומה הגיעה מלוחמה, בעקבות תאונת דרכים או מפגיעות מיניות שהתרחשו במהלך השירות הצבאי, שגם הן נכללות בסל הנזקים שמסב השירות הקרבי לבריאות החיילות. בכינוס שנערך דיברו לוחמות שנפגעו מפיגועים, שוטרת שהפילה את תינוקה בעקבות בעיטה של נרקומנית ועוד.
הכול בגלל קו טלפון. כמה קיווינו שלא נדע עוד מלחמות. הקונספציה לכדה אותנו במלתעותיה. אך גם בעבר היו קונספציות דומות. מלחמת העולם הראשונה נקראה "המלחמה הגדולה", ואף כינו אותה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות", כי רבים חשבו שאחרי 17 מיליון ההרוגים (כמעט מחצית מהם אזרחים) וקביעת הגבולות החדשים באירופה ובמזרח התיכון – כבר נגמרו הסיבות למלחמות בעולם. בתחילת המלחמה היו בטוחים מקבלי ההחלטות שהיא תהיה מלחמה קצרה ופשוטה, איש לא חלם שהיא תתפתח למלחמת עולם. האגדה מספרת שבדיוק כדי למנוע מלחמה כזאת נמתח זמן קצר קודם לכן קו טלגרף ישיר בין הקיסר הגרמני לצאר הרוסי, כדי שהם יצליחו להרגיע מתחים בין־לאומיים בשיחה ישירה. אבל דווקא ביום שבו פרצה המלחמה, תשעה באב תרע"ד, הקו לא פעל עקב תקלה.
מאז שנשמעות המילים "נולד לך בן", קיימת תהייה בלב כל אם האם עד שיגדל עוד תהיינה מלחמות, והיא מבקשת חרישית שזאת תהיה המלחמה האחרונה. ורק ריבונו של עולם יודע מתי יגיע קץ כל הקיצים.