כילדה שגדלה בארצות הברית, מלחמת ויאטנם היתה מאד נוכחת בשיח היומיומי. ברדיו ובטלוויזיה שידרו את אירועי הקרב, שלא ירדו מסדר היום עד לסיומה של המלחמה שהיתה עקובה מדם ומתסכול.
היה לי בן דוד ששרת שם שלוש שנים. בשובו הביתה, הוא סבל מסיוטים ופרצי זעם והתקשה להשתלב מחדש בחיי היומיום, והרגיש מנותק ממשפחתו ומחבריו. הוא מעולם לא התאושש.
הביטוי 'המם' מתייחס לסוג של הלם או תגובה חריפה לתקלה המתרגשת על האדם, הכוללת איבוד עשתונות. זה טבעי ביותר שבמצב של חרדה או לחץ האדם מתנהג בצורה חריגה או היסטרית, ובעבור המצב המיוחד הזה הוא חוזר להתנהגותו הרגילה.
אולם ישנן הפרעות שמתפתחות אצל אדם בריא לחלוטין בעקבות מצבי דחק שונים גופניים או רגשיים, והן כלולות תחת השם הרשמי 'הפרעות דחק בתר חבלתיות'. אחת מהן היא המכונה 'הלם קרב', והיא כוללת מערכת מורכבת של תסמינים, שעיקרם פגיעה נפשית שקרתה למי שהשתתף בקרב בעקבות האירועים הקשים שחווה או חזה. באופן עקרוני אין הבדל בין נפגע הלם קרב לכל נפגע טראומה אחר, וטראומה נפשית שעלולה לקרות בעקבות אסונות, פציעה או מות של אנשים קרובים. התוצאה עלולה להיות השתלטות תחושות של פחד וחוסר אונים, דיכאון ואיבוד עניין בסובב אותו, של נפגע ההלם הזה. במקרים רבים אין התאמה בין עוצמת האירוע לבין חומרת ההלם, והתוצאה אינדיווידואלית ביותר.
מלחמה היא אירוע טראומטי, עבור כל האומה, וכמובן ובעיקר עבור הלוחמים. לא מעט לוחמים מסתובבים עם תחושות קשות על מה שחוו בקרב, וגם לאחר השחרור הרשמי הנפש לא משוחררת, וזה משפיע על המשך חייהם. באופן עקרוני אין הבדל בין נפגע הלם קרב לכל נפגע אחר בטראומה נפשית.
מעט מדי תשומת לב ניתנה בעבר לתוצאות המאוחרות של הלוחמה על נפש החייל. היום יש לנושא הזה עדנה, ומבוצעים מחקרים מדעיים רבים בנושא.
בארץ, התחיל מחקר קליני על לוחמים משוחררים שסבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, שעמידה לטיפול תרופתי או פסיכוטרפי, שהביא באמצעות טיפול בתא לחץ לשיפור ניכר במצבם. לדברי החוקרים, המחקר נותן תקווה משמעותית להלומי הקרב, מאחר ומשתתפי המחקר – שברובם סבלו מדרגות פגיעה קשות .במסגרת המחקר זיהו החוקרים פצעים במוחם של חיילי צה"ל משוחררים אשר סבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. בעזרת הטיפול בתא הלחץ הם הצליחו לרפא אותם ולהביא לשיפור בכלל התסמינים שמהם סבלו, כמו גם עוררות מוגברת, הימנעות ודיכאון.
הזיהוי וההתייחסות לפגועי הלם קרב כקבוצה נבדלת התפתחה רק בדור האחרון. החזרה מהירה של החייל הפגוע ליחידתו ולפעילותו הצבאית, היא חלק עיקרי בטיפול בו. זה דומה מאד לנפגעי תאונות דרכים, שגם להם ממליצים לחזור מידי לנהיגה כדי לא 'לאבד את זה'. העיקר הוא התייחסות מידית. לפעמים גם החיילים בשטח יכולים להועיל בכך.