פורסם בתוך בשבע | ח' בטבת תשע"ח 26/12/17
שלושה כוכבים בשמיים אפלים. נר הבדלה בוהק בריצוד מהבהב. להבות של חול. נפרדים מהמלכה בשירה ובברכת הבנים, וסעודה רביעית תשהה את כאב הפרידה.
בפתח עומד, ברוח פרצים ובעזות מצח, שבוע חדש, על גבו נושא עמו עומס של מטלות, של ציפיות, של מאוויים, של משימות אין ספור. תובעני, לא מרפה, פורץ לתוך שלוות הנפש שבחיינו ללא רחם. דוחף אותנו החוצה לזרועותיה הקרירות של השגרה המחייבת, המאתגרת, השואבת.
ואני מנסה להימלט משרעפיו, ממלתעותיו. אבל הוא לא מרפה.
כמה נחת יש בשבתות האלו. פוגשים חברים מהישיבה, מספיקים שניים מקרא ואחד תרגום, מתחבקים עם האחים הקטנים, מתכרבלים במיטה חמה, ונותנים דרור למנעמי השינה להופיע.
שבת, כמה טוב שבאת. וכעת, בפרישתה, מופיעים ימי החזל"ש. וצריך למהר.
צריך להוציא את הגרביים מהייבוש, את מדי א' שאימא הספיקה לגהץ ממש לפני הדלקת הנרות, לארוז פק"ל משניות לכיס הצדדי של התרמיל הענק, ולטוס לטרמפיאדה לתפוס טרמפ מהישוב עד לאוטובוס בלטרון. אימא דוחפת לי עוגיות חמות ארוזות בנייר כסף, ומדביקה כמה נשיקות חמות לא פחות על לחיי. אחי הקטן תופס את ברכי ומלפף את עצמו סביבם.
זהו. עולה על האוטובוס. אנחנו כנראה סוגרים שבועיים בבסיס. האמת היא שאני כבר מתגעגע…
אבל השיעורים של הרב פרץ, שמחת יום א', הם כמים צוננים על נפש עייפה. פרשת שבוע, פרקי אבות. קצת שחנ"שים. כ-200 חבר'ה מתכנסים סביבו כל יום ראשון – חיילי גבעתי, תותחנים, מגל"ן, מכי"ם, חיילים חרדים, וגם כמה חיילות דתיות מצטרפות ומקשיבות בפינה. מאשפות ירים אביון.
כמה זה מחזק. מכוונן את כוחות העשייה שלנו גבוה, גבוה.
והנה, אני שומע שבאיבחה אחת ,הכול בוטל. אין אישור לשיעורי תורה ביום א', אפילו אם האלטרנטיבה היא בטלה.
אבל זה לא אמתי!
חתמו כ-800 איש על מכתב לרמטכ"ל. מעל 3000 אימהות לחיילים חתמו על עצומה, וזאת רק ההתחלה.
והשמועות אומרות שכארבעים אלף [!] חיילים עברו דרך הרב פרץ בששת השנים האחרונות, וטעמו מטובה של התורה המשמחת. השיעורים האלו נותנים כוחות. הם מטעינים את מצברי מסירות הנפש שאנחנו נדרשים אליה, לקראת משימות השבוע.
למי זה מפריע שחיילים דתיים לומדים תורה? האם הם שומעים את הקולות?
מחכים לקולה של אימא. מחכים לקולות של ראשי הישיבות שלנו. מחכים לקול קורא של הרבצ"ר. מחכים לקול מתיקות התורה. אנחנו פשוט מאוהבים…..
אנחנו , אימהות החיילים, הדתיים והחרדים והמסורתיים, שהתורה היא להם למעיין מים חיים, מבקשות שתתחברנה אלינו