לפני מספר ימים, בקשו ממני להעביר חבילה דרך שכן. למרות שמאד רציתי לעזור, היססתי. הוא הרי כהן. אולי אפשר להסתדר
שדולה נולדה. לפגישה הזאת ציפיתי כמה חודשים. אני בדרכי למשכן הכנסת, וכדרכם של מאותגרי קשב וריכוז נעלמו מזיכרוני פרטים רלוונטיים
לא למדתי משפטים. אבל במקצוע שלי לעיתים אני נדרשת לעמדת הסניגוריה. במציאות המדיקו-לגלית של הרפואה היום , רפואה המושפעת ממערכת
כולנו זוכרים את סיפורה העגום של הנערה הרגישה לחלב שאכלה מאכל פרווה במסעדה בצפון, וקיפחה את חייה, בגלל שבאותה מסעדה
בפרשתנו אנחנו לומדים על הזדמנות שניה, שאסור להתייאש. התורה מלמדת שיש סיכוי ל 'מועד ב', ואדם יכול להתחרט. הקב"ה משנה
"אני כבר לא מה שהייתי, נראה לי שכבר חווינו הכל, עכשיו הקשר הוא בעיקר טכני…" "יצאנו, בילינו, נהננו, התרגשנו, וזהו.
האדם הוא יותר מאוסף סימפטומים. האיש הקשיש היה מוטרד. הוא איננו יכול לשהות בחדר ההמתנה יותר מדקות ספורות. לאן הוא ממהר,
זה היה בערב שבת, סמוך לבין השמשות, בעלי שיחק בכדור עם נכד מתוק, ופתאום נשמעה זעקה. רצתי החוצה ומצאתי את
כלי נגישות