באחד מימי ההולדת של ילדי, הזדקף בעל השמחה, אז בן עשר בערך, פנה אלינו והכריז- ׳אבא ואמא- נתתם לי את
אין ציפיות – אין אכזבות. אני יצרתי לעצמי מרחב מוגן. אין מסכים, אין רדיו. יש המון שיעורי תורה, וגם דמיון מודרך
יעקב אבינו קובע בפרשה שלנו שמזרעו של יהודה לא יסורו השבט והמחוקק בעם ישראל. מכל צאצאי יעקב אבינו הוחלט שהתורשה
אני מברכת על כך שלא עבדתי בחדר הלידה ולא בפגייה בתקופה בה ילדו הנשים במצרים ששה בכרס אחד, בתכיפות בלתי
ההייטק ניצח את הרפואה. במוצאי השבת האחרונה פנה נכדי בן הארבע לאמו ושאל: "מתי אבא חוזר לצבא?" היא השיבה לו: "ביום ראשון".
במפגש שגרתי במרפאה, כאשר אני מתשאלת לגבי המצב הבריאותי של המטופלת שלי, אני מתבוננת ארוכות בשפת גופה, מקשיבה לצליל קולה,
החלום הוא אחד מפלאי הטבע. האדם ישן, לכאורה כל חושיו כבויים, אבל כוח הדמיון, כוח המחשבה, ואולי אף הקשר לעולמות
בשבועות האחרונים, אני מרבה לשנן את הנוסח של 'הטבת חלום' שנאמר בזמן ברכת הכוהנים, וזה מקצת לשונו- 'ריִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אמא של שבת. היא אישה צעירה של לילות לבנים, של שיחות חטופות בשעות בלתי צפויות ושל סבלנות וגמישות מדהימות. היא מדליקה
הוא נעמד מולנו , הדוקטור הנכבד, שולף את התיק הרפואי מהמסילה שבקדמת המיטה, ומזמין את האמבריולוג להצטרף לשיחה. הוא מושך
כלי נגישות