יצחק אבינו עיוור, וכדרכם של העיוורים – החושים האחרים מחודדים במיוחד. הוא מזהה את ריחו של יעקב, והוא שומע שהקול
בפרשה שלנו כהו עיניו של יצחק מראות, כך שהוא לא היה יכול להבחין בין בניו, ואפילו לא לראות אם האדם
בארצנו הטובה, שיעורי הפריון עומדים על 3.05 לידות לכל משפחה עם כ-180,000 תינוקות בשנה. אבל בחדר לידה, נמצא שעל כל
גבורה גם לאחר המוות. את האדם הנמרץ והמיוחד הזה פגשתי בכנס שבו הוצג סיפורו של נכדו איתי רימל – ילד הניסים
מפרשת וירא שבה מככב הצחוק, אנחנו עוברים לפרשת חיי שרה – ובה אנחנו פוגשים את הבכי. ומי הוא זה שמביא
הפרשה שלנו סוככת בצל תופעת העקרות הארוכה והשלכותיה.. הפרשה מסתיימת בכך שיצחק סוף סוף בונה לו בית, אבל בן אין
השאלה הבאה איננה פוליטית. גם לא חברתית ולא מגזרית. היא שאלה בריאותית טהורה. האם יש הצדקה למיסוי על השתייה הממותקת? בוודאי
הניסיון הגדול הידוע של אברהם ויצחק הוא ניסיון העקדה. עקדה היא קשירה – אברהם אבינו קושר את ידיו ואת רגליו
שכחנו את הסוכרזית. כשהילדים היו קטנים לא היה סוכר בבית. במקומו היה סוכרזית. אני יודעת שיש מכם שירימו גבה, שהרי סכרין
ברית היא הסכם בין שני צדדים. בהשאלה נקרא גם המעשה שמבטא את ההסכם או מסמל אותו ׳ברית׳. ברית המילה היא
כלי נגישות