פורים חלף הלך לו, משאיר אחריו שובל של חוויות מרגשות. בעלי לא יודע מה זה להשתכר. והוא יקה במוצאו, ונוהג
מעשה בדחיפות. אני ממתינה בקוצר רוח לטלפון מצאצאיי הרבים שנסעו להשתתף בהלוויה הגדולה של הרב קנייבסקי זצ"ל – אלו ברכב,
עיר של תינוקות. במסכת יבמות בתלמוד הירושלמי מובא סיפור נפלא על עיר של תינוקות. מעשה בשלושה עשר אחים שמתו שנים עשר
הן ממתינות שבועיים ולפעמים יותר למפגש חפוז של יום-יומיים, ולעיתים מדובר בביקור "פתע". ה"ביחד" שלהם יקר להם. מאוד. לנשים שבעליהן
כאם צעירה, הוזמנתי לביקור בטיפת חלב עם שתי התאומות שלנו, תהילה ותפארת, שהיו אז בנות כחצי שנה, לצורך בדיקת שמיעה.
אנחנו הנשים שואבות את כוחות העל שלנו מאימהות האומה. האם הראשונה, שרה אמנו, מחכה לפרי בטן שנים ארוכות. היא לוקחת
מיקה נכנסת אלי בצעדים זריזים, חליפת ספורט לגופה התמיר, שערה הערמוני אסוף בקפדנות, ומבט החלטי על פניה. היא מאד מאד
'דוקטור חנה, תני לי תרופה'. פעמים רבות באות נשים עם סימפטום מסוים, והן מבקשות שמיד אתן להן תרופה. אני מנסה
כלי נגישות