אנחנו פוגשים בפרשתנו לידות של 'שישה (או שישים!) בכרס אחת' אצל אימותינו במצרים. ואני שואלת, בעין מקצועית, איך הצליחו המיילדות
אני ודוקטור דובוביץ'. במשך שנים רבות ימי שישי שלי כללו אטרף של ריצה למרפאה בבני ברק ואחר כך התארגנות לשבת. בחלק
אנו מצויים בתחילת הפרשה בעיצומם של שנות הרעב. הרעב משנה סדרי בראשית – מצרים השׂבעה הופכת למרכז העולם, וכמעט כמו
זה היה לפני מעט יותר מארבעים שנה. לקח זמן לתאם את הפגישה הזו עם אישה עסוקה כל כך. הנסיעה באוטובוסים
פרשת מקץ ממשיכה את סיפור יוסף. יוסף נמצא בשפל המדרגה – אסיר בבית הסוהר, והעתיד לא נראה ורוד, עד לפתרון
מה אפשר לעשות על הספה. לפני כמה שנים שכב אחד הבנים שלי מלוא אורכו על הספה באמצע היום ועיניו עצומות. בעלי,
בעלי נוהג לרתק אותי ואת כל בני הבית בחלומות המופלאים שהוא חולם, כאילו תסריטאי עלום התיישב בתוך מוחו, ומריץ בו
אם יש רגע מכונן בחיים זה הרגע בו בני הזוג מתבשרים כי תינוק עתיד להתווסף לתא המשפחתי. בין אם זה
החורף שמתקרב אלינו בצעדים איטיים, גורם לנו, באופן טבעי, להסתגר יותר בבתים ולהיות פחות פעילות בחוץ ופחות באינטראקציות חברתיות. האפרוריות שפושטת
אצל יעקב ועשו נאמר כידוע ״והינה תומים בבטנה״, ׳תומים׳ חסר אל״ף, ואצל תמר כשנולדו פרץ וזרח כתוב ״והינה תאומים״ מלא.
כלי נגישות