היא מביטה בדמות המשתקפת מהמראה ונאחזת בעטה. המראה הזאת מאוד לא ידידותית כלפיה, בלשון המעטה. היא פוגשת מולה ילדה עגלגלה
אני כל כך שמחה שלא נולדתי אל תוך דורו של משיח. ולמה? כי היום אני פוגשת, נערות ונשים שהן שופעות מודעות עצמית, וזה מצויין.
היא כבר תיכננה את חופשת הלידה לפרטי פרטים ועל גבה העמיסה משימות רבות… בכל פעם שעולה בראשה תכנית או רעיון
למה רק קולומביה? כילדה, תמהתי מדוע נקראת היבשת שעליה הגחתי לאוויר העולם בשם אמריקה ולא בשם קולומביה. סקרן אותי לדעת מי
החיים בנויים ממעגלים. דלת נפתחת והשנייה נסגרת. אדוות של שנות העשייה הרבות, אט אט מתפזרות לאיטן, ומים שקטים זורמים ללא
בוקר קייצי. לאחר שעה של מדידות וחיבוטי נפש, והסתכלות אחרונה במראה הארוכה שהמוכרת הנחמדה הציבה לפניה, היא בוחרת כובע רחב
חיידקים של אנטישמיות. השבוע הצטרפה לשורותיה של מיס קורונה שותפה זדונית, באה בימים, ותאוותנית ומסוכנת לא פחות ממנה: מיס אנטישמיות.
לנה אובחנה לפני שבועיים כחולת סרטן השחלות, ובדיוק לאחר כמה שעות הבליח המחזור החודשי, מוקדם מהמצופה. מתוכנן לה ניתוח מחר,
אני מתבוננת עליה. בגדיה מרושלים וגדולים ממידותיה. כתפיה שמוטות והיא חיוורת מאוד. היא שדופה, רזה מאוד, שערותיה דלילות, ועור פניה
אהבה ראשונה ברפת. היה זה בערב קיצי באחד מבתי הילדים הקטנים והצפופים בקיבוץ שעלבים, בדיוק לפני 40 שנה. מסביב לשולחנות
כלי נגישות