ימי תשרי – חמימים הם. אני מסיימת לעבוד במרפאתי בבני-ברק, ומחליטה 'לקפוץ' לבית הרפואה 'מעייני הישועה', לשאוף עמוק לתוך ראותיי את הניחוח
בימים עברו, בהם הייתי תדיר או 'בעגלה' או 'בזמן קריב', צץ ועלה תדיר הפולמוס סביב הצום שלי. בעלי היקר העריך
ישנן חוויות שלא שוכחים לעולם. כזו היתה לידתו של אחייני (אחד מתוך תשעים וכמה…) לפני עשרים ושבע שנה. הזמנתי את
אמונה מעלעלת בלוח השנה. שוב, משמרת בראש השנה. האמת היא שזה דווקא מתאים לי. לברוח מכל המבטים האלו , של
ספר פרוזה חדש, "עטופה ברחמים", מבקש להציב מושגים רבים מעולם ההלכה והפוריות על השולחן ולספר עליהם כפי שלא עסקו בהם
אחד מהסיפורים המתוקים ביותר של חיים ולדר, בסדרת ספריו- אנשים מספרים על עצמם' הוא הסיפור על הפתקים בכותל. גיבורת הסיפורת,
קרב יום המלכת המלך. בערוב השנה החולפת, אני יושבת וכותבת. הכתיבה היא חלק מהשתקפות הנפש. היא מסדרת לי את המחשבות.
מאירה חשבה שכעת, כשכולם עזבו את הקן, היא תגיע סוף סוף למנוחה ולנחלה. עם ריקוד היאה, בו היא אספה לתוך
אב נולד. הגיע הגרנד פינאלה בלידתו של נכדי הבכור. רק כעת, כשנדמה שצירי הלידה עושים חניה ברחמי, מבליחה בי התובנה
לקבר רחל אני מחוברת מאד. עוד מהימים בהם התגוררנו בדירות האברכים של ישיבת הר עציון. אז הייתי משכימה קום, נוסעת ללימודים
כלי נגישות