זה מכתב ישן של ההתכתבות בינינו וזה קריאת כיוון בלבד ללא נטילת אחריות רפואית על מקרה ספציפי. לרב בורשטיין שליט"א.
לעד עוד לא חגג בר מצווה. אין לו זמן להתרגש מהמעמד המתקרב. יש דברים בוערים יותר. הוא כבר חצי שנה
בואי, אמא. אנחנו הנשים שואבות את כוחותינו מאימותינו, ואת כוחות העל שלנו מאימהות האומה. ומי כאם הראשונה, שרה אמנו, שמחכה
בין עצי היערות בגן עדן ישנם עץ הדעת טוב ורע, ועץ הרימון שנתן ריחו, והברוש שכל הציפורים הקימו עליו מקהלה,
"מה נשתנה" בלדינו וביידיש. את חג החנוכה הקר והגשום ההוא לא אוכל לשכוח לעולם. הייתי בשבת כלה בירושלים ובמוצאי שבת,
יש דברים שלומדים בדרך הקשה, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב… לאחר לידת הנכד הבכור שלנו התחלתי להבין ללבו של האיש שעומד
מוצאי שבת של קיץ מהביל. מבצע צוק איתן יוצא לדרך. החמסין מעיק. משדרי החדשות מזמזמים במטבח, מדווחים על פצועים והרוגים
מה לוחשת המחלה? היא נכנסת אליי, ואני קוראת במבע פניה את הכאב. החיוורון, המבט הנוגה, השרירים המכווצים והדכדוך הזועק. מכתב
הם לא יכלו להעלות על דעתם איזו משימה זאת תהיה. טיפוס על האוורסט זה הרבה יותר מזמין. לחבר שני עולמות
אין מטבע אחד דומה לשכנו. כך כיוון אומן –העל, ריבונו של עולם, שנהיה מיוחדים כל אחד ואחד במערך שלם של
כלי נגישות