תנוך אוזן

מעשה בעגיל: לאחד מתלמידי החכמים הגדולים של ימינו הייתה בת, שהגיעה לגיל בת מצוה וביקשה מהוריה שיעשו לה חורים באוזניים כדי שתוכל לענוד עגילים. בעיני הרב העניין לא מצא חן: למה להשחית את הגוף ולעשות בו חורים? הלך לרב אויערבך, ושאל אותו האם תקין לחורר את האוזניים בשביל לענוד עגילים. השיב לו הרב: אף פעם לא דנתי בשאלה הזו. מה שאני יודע הוא שבירושלים העתיקה שבה גדלתי, כשתינוק היה בן שמונה ימים היו עושים לו ברית מילה, וכשתינוקת הייתה בת כמה ימים, היו עושים לה חורים באוזניים ועונדים לה עגילי זהב קטנים…

האוזן עצמה היא אבר חשוב בגוף, וגם מורכב מאוד. הוא משמש לשתי מטרות שונות – המטרה העיקרית היא לשמיעה (האזנה) ולהקשבה, והמטרה השנייה היא להשגת תחושת שיווי משקל (איזון). האוזן מורכבת משלושה חלקים: א. אפרכסת, הבנויה מסחוס המכוסה בעור, ובהמשכה נמצאת תעלת השמיעה. ב. 'האוזן התיכונה', הכוללת את קרום התוף והחלל שמאחוריו ושלוש עצמות קטנות המחוברות ביניהן. ג. האוזן הפנימית הנמצאת בתוך עצם הגולגולת, שמכילה מבוכים מלאים נוזל. גלי הקול העוברים דרך תעלת השמיעה מרעידים את עור התוף, והתנודות הנגרמות עקב כך בנוזל האוזן הפנימית מתורגמות לאנרגיה חשמלית. מערכת העצבים מעבירה את תחושות השמיעה אל מרכז השמיעה שבמוח, ושם האנרגיה החשמלית הזו מתורגמת לצלילים מובנים המעבירים לאדם תחושות מגוונות של קול. במקביל תנודות הגוף מורגשות גם הן בנוזל שבאוזן הפנימית, והתחושות האלו מועברות לגזע המוח, שמפעיל מערכות שונות כדי לסייע לאדם לשמור על שיווי משקלו.

לאפרכסת האוזן יש חשיבות מיוחדת: אהרן ובניו התקדשו על ידי מתן דם הקורבן על תנוך אוזנם, שהוא אינו בדל האוזן, אלא הסחוס המרכזי שבאפרכסת, מול תעלת השמע, הבליטה שחוצה את האוזן באופן אופקי במרכזה. שם ציווה ה' לתת את הדם. לא ברור למה, אבל זה רצון ה'. וייתכן שעל פי הבנת האנטומיה והפיזיולוגיה של האוזן, נוכל לנסות לחקור אחר המשמעות הפנימית הרוחנית של ציווי זה. עבד עברי שממאן לצאת בסוף שנות עבדות, נרצע באוזנו – בגוף האוזן, ולא בבשר הרך שבבדל האוזן. הטקס מתרחש בעזרת מרצע חד אל מול מזוזת הבית. גם פה, אולי יש קשר לפרשיות המזוזה "והיה אם שמוע"… אנו לוקחים עבד ולוחשים לו באוזן שיש לו ייעוד. נספר לו על הדורות הקודמים ונחנך אותו ללכת בדרכם.

פגם באפרכסת האוזן, למרות שאינו משמעותי ואינו מפריע כלל לחיי היומיום, עלול להיחשב מום גם אצל בני אדם וגם אצל בעלי חיים. מקובל היום להצמיד תגים ומספרים לאוזני הבהמות . ועולה השאלה – כשייבנה בית המקדש בקרוב ממש, איך נוכל למצוא בהמות כשרות להקרבה? כולן למעשה בעלות מום בגלל החור באוזן. אומנם מדובר בחור קטן, אבל במשך הזמן ה'עגיל' הזה על אוזן הפרה או הכבשה נמשך, ובמקרים רבים פוסל את הבהמה לקורבן, כך שבעיה זו תצטרך לבוא לידי פתרון ממש בקרוב בימינו. ונראה בשוב ה' ציון, בפסח הקרוב. אמן כן יהי רצון.

פורסם בגילוי דעת לפרשת צו תשפ"ג